בפסק דין מיום 5 בפברואר 2014, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי על עובד שאינו יהודי לבחור יום מנוחה שבועי קבוע.

רקע חוקי

סעיף 7(ב)(1) לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן – "החוק"), קובע כי יום המנוחה השבועית לעובד יהודי הוא יום השבת. סעיף 7(ב)(2) לחוק קובע כי יום המנוחה השבועית לעובד שאינו יהודי הוא יום השבת או יום ראשון או יום שישי, הכל לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו. סעיף 9 לחוק קובע כי העבדת עובד ביום המנוחה השבועית אסורה, פרט למקרים חריגים.

פרטי המקרה

בביקורת שנערכה על ידי משרד הכלכלה התברר כי עובדת שאינה יהודייה, הועסקה (בשבוע שבו נערכה הביקורת), באופן רצוף מיום ראשון עד שבת. מאחר שלעמדת המדינה העסקה כזו מנוגדת לחוק, הוגשה כנגד המעסיק תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

פסק דין בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה

טענת ההגנה, שנתמכה על ידי עדות העובדת, הייתה כי העובדת בוחרת בכל פעם כפי רצונה את יום המנוחה מבין הימים שישי, שבת וראשון, ולכן המעסיק לא עבר על החוק. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את נימוקי ההגנה וזיכה את הנאשמים. המדינה ערערה על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה.

פסק דין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים

בית הדין הארצי בחן את השאלה האם ניתנת אפשרות הבחירה לעובד הלא יהודי באופן שהוא רשאי לקבוע את בחירתו כל פעם מחדש, כך שלא יהיה לו יום מנוחה קבוע, וזאת בהבדל מהעובד היהודי שיום המנוחה השבועי שלו קבוע. מסקנת בית הדין הארצי היתה כי הפירוש לפיו נתונה לעובד הלא יהודי אפשרות לשנות מדי פעם את בחירת יום המנוחה השבועי שלו, במהלך תקופת עבודתו, אינו מתיישב עם לשון החוק (הקובע כי יש לאפשר מנוחה שבועית לעובד בתוך פרק זמן של שבעה ימים), כמו גם על תכליתו של החוק.

לפרטים ניתן לפנות לרו"ח אבנר עופר במשרדנו בעפולה.