בפסק דין שניתן בביהמ"ש המחוזי בחיפה (מפי כב' השופט דר' מנחם רניאל), נדונה תביעתם של 5 רפתנים ממושב בית-חנניה (להלן: "התובעים"), לביטול החלטת אגודת המושב שעניינה חלוקה שוויונית של פדיון מניות תנובה, ובמקומה חלוקה חדשה, דיפרנציאלית, על פי מרכיב השיווק, בהתאם לתרומת המשווקים. (ת"א 5156-03-11 שלומוביץ ואח' נ' בית חנניה-מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח')

רקע

בנובמבר 1999, התקבלה בוועידת תנובה החלטה בדבר הקצאת מניות (או יח' השתתפות) בתנובה בין האגודות השיתופיות, 50% מהקצאת הזכויות בוצעה על פי השיווק שביצעו האגודות החברות בתנובה, בין השנים 1953-1992.

בעקבות ההחלטה, נתקבלה ביום 17.4.07 החלטה באסיפה כללית של האגודה לממש את המניות שבבעלות האגודה ולחלק את הסכומים שיתקבלו בגין פדיון המניות באופן שוויוני, בין כל 64 חברי האגודה.

ביום 9.9.07 , ביקשו מספר חברי אגודה, ביניהם גם חלק מהתובעים, לעכב את חלוקת התמורה שנתקבלה ממניות תנובה, עד לקבלת הכרעה בבג"צ 861/07 קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות (להלן: "בג"צ ניר בנים"), אולם, ההחלטה בדבר החלוקה השוויונית אושררה מחדש בהחלטת אסיפה נוספת, שהובילה לחלוקת הכספים בפועל באופן שוויוני.

לטענת התובעים (אשר יוצגו על ידי עו"ד א. בירמן), חלוקה שוויונית של המניות פגעה בזכויותיהם, וכי יש לחלקן בין הרפתנים, את חלק המניות הנובע משיווק חבריה באופן דיפרנציאלי. לטענתם, המחלוקת בדבר חלוקת המניות הוכרעה בבג"צ ניר בנים, שם נקבע כי הרכיב הדיפרנציאלי בתוך כלל יח' ההשתתפות הוא קניין הרפתנים בלבד. לפיכך, לטענתם, החלטת האסיפה בדבר חלוקה שוויונית, משוללת תוקף ולכן בטלה.

מנגד, טענה האגודה (אשר יוצגה על ידי עו"ד יהודה וישניצקי ועו"ד עדיאל עזרא), כי ההלכה שנקבעה בבג"צ ניר בנים אינה חלה במקרה דנן. לטענתם, החלטת האסיפה הכללית בדבר חלוקה שוויונית, נתקבלה לאחר שקילה ראויה של המשמעויות ושיקפה את תרומתם של מרבית בעלי הנחלות לצבירת הזכויות בתנובה לאורך השנים.

בנוסף, טוענת האגודה, כי התובעים אינם הרפתנים היחידים במושב, בעבר ובהווה, שסיפקו תוצרת לתנובה. לכן, גם לפי שיטת התובעים, יש לבצע חלוקה לפי התוצרת ששווקה בכל שנה ושנה על ידי הספקים. בהתחשב, בכמות המניות הקטנה יחסית, בחוסר המידע לגבי חלקו המדויק של כל רפתן ובהתחשב בתמורות שחלו בענף, הוחלט כי תתבצע חלוקה שוויונית בין חברי האגודה היא "הרע במיעוטו" ואידאלי בנסיבות אלה.

פסיקת ביהמ"ש

בבג"צ ניר בנים נדונה השאלה, האם מניות תנובה, הנובעות משיווק חברי האגודה, הן חלק מזכויות האגודה, או שיש לשייך אותן לרפתנים בלבד ונקבע כי מניות אלו נצברו לזכות אגודת ניר בנים, כפועל יוצא של כמות החלב ששוקה על ידי הרפתנים. בנוגע לאותן אגודות שהיו צד להליך בביהמ"ש העליון, נקבע בבג"צ כי, הזכויות במניות תנובה הן קניינם של הרפתנים בלבד.

עם זאת, נקבע בבג"צ ניר בנים, כי יש לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו, כל אגודה בהתאם לתקנונה, להסכמים בין חבריה, להחלטות האסיפה הכללית במהלך השנים ולרישומים בספרי האגודה ובכרטיסי החברים. לאור זאת, פונה ביהמ"ש לבחון את נסיבות המקרה הספציפי של בית חנניה.

ביהמ"ש בוחן את תוקף החלטת האסיפה הכללית של האגודה מיום 17.4.07, שבה הוחלט על חלוקה שוויונית של כספי מניות תנובה וקובע כי זו נתקבלה בחוסר סמכות, "שכן היא דנה בנכס שאינו של האגודה אלא של בעלי הנחלות בה, ועל כן היא בטלה כנגד התובעים".

למרות זאת, קובע ביהמ"ש רף ראייתי גבוה להוכחת זכות הקניין הנטענת של התובעים ביחידות ההשתתפות. ביהמ"ש קובע כי לא עלה בידי התובעים להוכיח מהי התוצרת החקלאית שהופקה לאורך השנים על ידי בעלי הנחלות השונים ששיווקו תוצרת חקלאית באגודה, כך שלא הוכח מהו היקף הזכויות של כל חבר באגודה ולכן לא ניתן לבצע חלוקה דיפרנציאלית ביחס לכל תקופת השיווק לתנובה.

עוד נקבע בביהמ"ש כי, חלק מהנתונים אשר הוצגו על ידי התובעים ובחו"ד אשר הוגשה על ידי המומחה מטעמם, הינם ספקולטיביים ואינם יכולים להוות הוכחה לגבי חלקם ביח' ההשתתפות שהוקצו לאגודה, למעט אותם נתונים שהוצגו בביהמ"ש אשר התייחסו לעשור האחרון בתקופת התביעה.

ביהמ"ש הוסיף וקבע כי יש לשלול, במקרה דנא, חלוקה דיפרנציאלית על בסיס של אומדן, וכי חוות דעת מומחה המבוססת על הערכה אינה יכולה לבוא במקום נתונים, אלא היא חייבת להתבסס על נתונים של ממש כפי שיוכחו, זאת בין השאר בהתבסס על קביעתו של השופט עמית בג"ץ ניר בנים כי "בהעדר רישום מדויק ותיעוד מספק לגבי תרומתו של כל חבר לאורך השנים, כל חלוקה אשר אינה שוויונית לוקה במידה של שרירות".

לאור קביעותיו לעיל, קובע ביהמ"ש כי התובעים זכאים אך ורק לחלק מן הסכומים שנתבעו, בהתאם לחלק מנתוני התפוקה שהוצגו לפניו ביחס לעשור האחרון בלבד בתקופת התביעה, אשר נמצאו מהימנים.

לפרטים ולהבהרות ניתן לפנות למשרדנו בתל אביב.