רשות המים, בניסיון להסדיר את הספקת המים והביוב במרחב הכפרי, מחייבת את המועצות האזוריות לעבור לתעריפי ביוב עפ"י צריכת המים בפועל.

חיובי אגרת ביוב במרחב הכפרי הושתתו על מגוון שלם של מפתחות, לא בהכרח כנגזרת של צריכת המים בנכס. זאת בעיקר מכיוון שספק המים במרבית המקרים לא הייתה המועצה האזורית אלא אגודות הישובים עצמם.

סעיף 6 לכללי המים (השימוש במים באזור קיצוב) תשל"ו 1976 קובע:

"

א. כל מפיק, ספק וצרכן חייב למסור למנהל הרשות הממשלתית, על פי דרישתו, פרטים מלאים לגבי כמויות המים שהוא מפיק, מספק או צורך ופירוט איכות המים, השימוש במים ומטרות הצריכה, וכן פרטים מלאים לגבי מעמדו המשפטי וצורת ההתאגדות החוקית שלו.

ב. מקום שבו שירותי המים ושירותי הביוב ניתנים בידי ספקים שונים, יעביר ספק שירותי המים לספק שירותי הביוב מידע על כמויות המים שסופקו לכל צרכן לפי שם וכתובת הצרכן שמסר לו ספק שירותי הביוב, והכל כדי לאפשר את אספקת שירותי הביוב והחיוב בעדם. "

בכללי הרשויות המקומיות (ביוב) (תעריפים בעד שירותי ביוב שנותנת רשות מקומית בלא תאגיד) (הוראת שעה) תשע"ה 2010, נקבעו תעריפי אגרת הביוב במועצות האזוריות. עד היום אישר מנהל רשות המים את תעריפי הביוב של 29 מתוך 48 מועצות אזוריות.

סעיף 19א' לכללים הנ"ל קובע כי תעריף של אגרת הביוב של רשות מקומית שאינה מופיעה בתוספת השלישית יהיה התעריף הנקוב בחוק העזר שלה.

מודגש כי, חלק מתעריפי אגרות הביוב במועצות גבוהים משמעותית מנגזרת תעריפי אגרות הביוב של תאגידי המים ( תעריף כולל של התאגיד בניכוי תעריף מים סולו), כך שבפועל משלמים התושבים באותן מועצות אזוריות תעריף גבוה מהמקביל בעיר.

מומלץ להנהלות אגודות הישובים החקלאים בתחומי מועצות, בהן טרם נקבעה אגרה עפ"י צריכת מים לביוב, להיות מעורבות בהליכים של תחשיבי האגרות במועצה האזורית.

לפרטים ולהבהרות ניתן לפנות למר יעקב צ'סנר במשרדנו בת"א.