הדיון בנוסח חוזי החכירה לדורות החדשים (והנחותים) למושבים ולחבריהם, שהיה אמור לעלות לאישור מועצת מקרקעי ישראל בישיבתה האחרונה ב-6.11.2013, נדחה, לאחר שלא הושגו הסכמות במספר נושאים מהותיים. יצוין כי ישיבת מועצת מקרקע ישראל הבאה נקבעה ליום 25.12.2013.

יוער כי, בעקבות ביקורת קשה שהועלתה על ידי גורמים רבים בהתיישבות החקלאית, ערב ישיבת המועצה, צפויים להתקבל מספר תיקונים בנוסח חוזי החכירה, אולם, לטעמנו, גם לאחר קבלת אותם תיקונים, נוסח חוזה החכירה שיתקבל יהיה גרוע ונחות מנוסח חוזה החכירה הקיים מעל 24 שנים!, אשר אושר במסגרת החלטת המועצה 416 מיום 10.5.1989.

מפאת חשיבות הדברים, בחרנו להציג בחוזר זה את המסמך המלא והמפורט של עמותת אדמתי, המבקר נחרצות את נוסח חוזה החכירה החדש והנחות שהועלה לדיון במועצה:

'לא דובים ולא יער' (על האמת מאחורי ההצהרות החגיגיות לתקשורת כאילו

'המושבניקים יוכלו לרשום נחלות על שמם'):

" ש - בשבוע האחרון חברים במושבי העובדים ובכפרים השיתופיים נחשפו לכתבות חגיגיות בתקשורת כאילו 'המינהל ותנועת המושבים על סף הסדרת מעמד חוכרי הקרקעות ל-200 שנה' (The Marker 30.10.2013) ו-'המושבניקים יוכלו לרשום נחלות על שמם' (כלכליסט 30.10.2013); במה דברים אמורים?

עמותת אדמתי - הרקע לפרסומים שגויים וחסרי יסוד אלו הוא פרסום הצעת החלטה של מועצת מקרקעי ישראל. הצעת החלטה זו, היא הצעת החלטה מס' 429, תובא לאישור מועצת מקרקעי ישראל בשבוע הקרוב, ה-6.11.2013. עניינה של הצעת ההחלטה הוא "חוזה חכירה לדורות במושבי עובדים ובכפרים שיתופיים".

ש - האם נכון יהיה לומר כי, לראשונה, מוכנה מועצת מקרקעי ישראל לקבוע כי לחבר מושב עובדים או לחבר כפר שיתופי מגיעה זכות חכירה לדורות על הנחלה?

עמותת אדמתי - לא ולא.

מאז הקמת מינהל מקרקעי ישראל (כיום, רשות מקרקעי ישראל) ב-1961 וכינונה של מועצת מקרקעי ישראל, התקבלו החלטות במועצת מקרקעי ישראל על פיהן הקצאת קרקע חקלאית תיעשה במסגרת חוזה חכירה לדורות לתקופה של 49 שנה, המתחדשת פעם נוספת. החלטות אלו הן החלטות תקפות.

הקושי טמון בהעדר היישום של החלטות מועצה אלו, אשר חייבו את מינהל מקרקעי ישראל להעניק לבעלי הנחלות במשק המשפחתי חוזי חכירה לדורות לגבי חלקות א', ועל פי החלטת האגודה השיתופית, אף לגבי חלקות ב'.

ש - אילו החלטות של מועצת מקרקעי ישראל קבעו כי יש להעניק לבעלי הנחלות במשק המשפחתי (מושב עובדים, כפר שיתופי) ולאגודות השיתופיות חוזה חכירה לדורות? האם כל אדם רשאי לקבל העתק מהחלטות אלו?

עמותת אדמתי - ישנה סדרה ארוכה של החלטות מועצת מקרקעי ישראל אשר קבעה ואישרה, וחזרה ואשררה, את העקרון של הקצאת קרקע בנחלה במסגרת חוזה חכירה לדורות; כל ההחלטות הללו נגישות באתר האינטרנט של רשות מקרקעי ישראל www.land.gov.il (יש ללחוץ 'מדיניות מקרקעין' 'מועצה' ולאחר מכן 'החלטות מועצה').

בראש ובראשונה, החלטה מס' 1 ('מדיניות הקרקע בישראל') מ-1965 קבעה את העקרון כי "קרקע חקלאית תימסר בדרך של חכירה בלבד" ל-49 שנה; עוד נקבע בהחלטה מס' 1 כי אם "משתמש החוכר בקרקע למטרות החכירה, תוארך זכות החכירה, לבקשתו, לתקופה נוספת" (בת 49 שנה).

מאז צאת החלטת היסוד של מדיניות הקרקע בישראל בשנת 1965 (זאת אומרת, החלטה מס' 1), נקבע, שוב ושוב, בהחלטות מועצת מקרקעי ישראל כי "חלקות א' של כל מתיישב בישוב חקלאי תירשמנה בחכירה בספרי האחוזה על שמו" ("ספרי האחוזה" הם רישום בלשכת רישום המקרקעין (ה'טאבו')); ראו, למשל, החלטה 241 ('רישום משבצות הישובים החקלאיים') מ-1980. החלטה זו מוסיפה וקובעת כי "יתר החלקות תירשמנה ע"ש הישוב המאורגן כאגודה, תוך הבטחת זכויות המתיישב בכל נחלתו במסגרת חוזית". החלטה זו מ-1980 (החלטה 241) אושררה בשנת 1985 במסגרת החלטה 304 ('חוזה חכירה לנחלות בישובים חקלאיים שיתופיים'). יצוין, כי לגבי כפרים שיתופיים נתקבלה החלטה על פיה ניתן לרשום את מלוא הזכויות בנחלה על שם המתיישב. זו החלטה 530 ('החלטה בדבר חוזי חכירה בכפרים שיתופיים') מ-1992.

החלטה נוספת, התקפה כיום, היא החלטה 823 ('החכרת קרקע לנחלות בחוזי חכירה לדורות במושבי עובדים ובכפרים שיתופיים') מ-1998. החלטה זו, בדומה לקודמותיה, שבה וקובעת כי "חלקה א' של נחלה תוחכר לבעל הנחלה בחוזה חכירה לדורות" ו"יתר החלקות יוחכרו לאגודה בחוזה חכירה לדורות, תוך שמירת זכויותיהם של בעלי הנחלות במלואן".

ש - אם כך, בעצם מהו החידוש בהצעת החלטה מס' 429, אשר תובא לאישור מועצת מקרקעי ישראל בשבוע הקרוב (ה-6.11.2013)?

עמותת אדמתי - בניגוד גמור לפרסומים השגויים והמגמתיים בתקשורת, הרי שהצעת ההחלטה החדשה פוגעת בצורה קשה ביותר בזכויות המוקנות לבעלי הנחלות במושבי העובדים ובכפרים השיתופיים. הפגיעה בבעלי הנחלות במשק המשפחתי היא מחומשת:

הפגיעה הראשונה - ההחלטה מציבה תנאי חדש, אשר מעולם לא הוצב בפני בעלי הנחלות במשק המשפחתי והאגודות השיתופיות (מושב עובדים, כפר שיתופי) ועל פיו כל מבני הציבור לא ייכללו בחוזה המשבצת (חוזה החכירה לדורות). כוונת רשות מקרקעי ישראל הינה לחלט מבנים אלו, ללא פיצוי, ולהפקיע אותם לטובת השלטון המוניציפלי. על רקע זה, קובע, במפורש, הנוסח החדש של חוזה החכירה לדורות, המהווה חלק מהצעת ההחלטה החדשה, כי אין זכאות לפיצויים עקב שינוי ייעוד למטרה של צרכי ציבור; ראו סעיפים 18(ז), 18(י"א) לחוזה חכירה ('חוכר נחלה במושב עובדים ובכפר שיתופי') המצורף להצעת ההחלטה.

הפגיעה השניה - בנוסף לגזירה של מבני הציבור, מציבה הצעת ההחלטה החדשה תנאי נוסף, מצטבר, ועל פיו חוזה המשבצת (חוזה החכירה) לא יכלול שטחים בייעוד שאינו חקלאי. היות וההגדרה של שימוש חקלאי הצטמצמה מאוד בעשור האחרון - כך, למשל, לפי פרשנות רשות מקרקעי ישראל, מכון למיון ביצים, בית בד ומתקן לרכיבה על סוסים - אינם בגדר שימוש חקלאי, יוצא כי חטיבות שלמות מהמשבצת יופקעו מהישובים החקלאיים. יש להניח כי הקרקע עליה בנויה הצרכנייה במושב תיגרע מהמשבצת ותוקצה לאגודה השיתופית, בהסכמים זמניים ובתמורה כספית כנהוג בשימושים מסחריים.

הפגיעה השלישית - מושבי עובדים רבים, כמו גם כפרים שיתופיים, סבלו בשעתו מעזיבת חברים תחת הלחץ הבטחוני (ישובי הגבול מול יהודה ושומרון) והלחץ הכלכלי והמשקי (משבר החובות וקריסת המגזר החקלאי במחצית ובשלהי שנות ה-80). כתוצאה מכך, נותרו נחלות מתוכננות אך בלתי מאוישות. האגודות השיתופיות נדרשו במשך כל השנים - גם בעיתות מצוקה - לשלם דמי חכירה שנתיים עבור נחלות בלתי מאוישות אלו, ואף חויבו לעבד את מלוא השטח. עמדת ההתיישבות היתה כי נחלות אלו הן רכוש האגודות השיתופיות. הנוהל היה כי הנחלות נמסרות למתיישבים חדשים, המצטרפים לאגודה השיתופית תמורת תשלום מוסדר לאגודה השיתופית (הון אגודה, השתתפות בתשתיות).

כעת, כל השטחים של הנחלות הבלתי מאוישות (כולל חלקות ב') נגרעים מחוזה המשבצת של האגודה השיתופית. גורלם של שטחים אלה - כולל בישובי אזורי עדיפות לאומית - ייגזר, כלשון הצעת ההחלטה, "בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ונוהלי הרשות במועד הרלוונטי".

הפגיעה הרביעית - הצעת ההחלטה מציבה, מעבר לשלושת התנאים שפורטו למעלה, עוד תנאי נוסף - רביעי במספר - כתנאי לעצם כריתת חוזה חכירה לדורות לבעל הנחלה ולאגודה השיתופית. תנאי זה קובע כי תחילה יש להסדיר כל שימוש בשטח הנחלה ובשטח המוחזק בידי האגודה השיתופית "לרבות הפסקת השימוש ותשלום דמי שימוש בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ונוהלי הרשות". ברור לחלוטין, כי מהלך של הסדרת שימושים בלתי מוסדרים יימשך שנים ארוכות; הוא עתיר סכסוכים וחיכוכים; הוא עלול לסבך את בעלי הנחלות ואת האגודות השיתופיות בהוצאות עתק.

ובעיקר - אין כל הצדקה להתנות את עצם מתן זכות החכירה לדורות, המגיעה לבעל הנחלה ולאגודה השיתופית בזכות ולא בחסד, עקב מחלוקת על השאלה האם נכס מגורים בנחלה הושכר לזוג צעיר שאינו נמנה על בן משפחה ישיר או האם מחסן מסוים שימש לאחסנת ציוד שאינו בבעלות בעל הנחלה.

מדינה דמוקרטית אינה שוללת זכויות קניין מאזרחים בשל מחלוקת נקודתית על שימוש מסוים; האם יעלה על הדעת למנוע זכות קניינית מבעל דירה ברמת אביב ג' היות והוא עושה בה שימוש למרפאה? האם נוטלים זכות קניין מבעלים של פרויקט דירות נופש מכיוון שהוא משכיר דירות למגורים? והרי אלו שימושים אסורים. עמותת אדמתי סבורה כי יש לתת לבעלי הנחלות ולאגודות השיתופיות זכויות קניין מלאות (תמורת תשלום מופחת על יסוד שיעור החלטה 1155 ושומה מופחתת), ללא התנאה, ולגבש במקביל מדיניות תכנונית מודרנית של שימושים בקרקע, המתאימה לחיי הכפר של המאה ה-21, על יסוד סקירה השוואתית של התפתחות ומאפייני הכפר באיטליה, צרפת וחצי האי האיברי.

המטרה צריכה להיות לפַשֵט את הדברים, לקצר את התהליכים ולחתוך בביורוקרטיה. הגזירה הכלולה בהצעת ההחלטה החדשה מסבכת את המהלך של עיגון הזכויות, מאריכה את התהליכים ומגבירה-עד-מאוד את הביורוקרטיה ואת ההתערבות והשליטה של פקידי רשות מקרקעי ישראל בחיי המושב והכפר.

הפגיעה החמישית - נוסח חוזה החכירה לדורות אשר מצורף להצעת ההחלטה החדשה, הן הנוסח המוצע לחלקה א' בנחלה והן הנוסח המוצע לכלל שטח המשבצת, הוא גרוע בהרבה, אל מול נוסח חוזה החכירה הקיים. נקודה זו ראויה להרחבה ולהדגמה.

ש - האם קיים נוסח תקף של חוזה חכירה קיים לבעל נחלה ולאגודה שיתופית? האם אין זה נכון, כי חוזה החכירה המצורף להצעת ההחלטה החדשה הוא פריצת דרך היסטורית?

עמותת אדמתי - מאז שנת 1989 ישנו נוסח תקף, מאושר ומוסמך של חוזה חכירה לדורות, הן עבור בעל נחלה והן עבור האגודה השיתופית, שהיא מושב עובדים. נוסח תקף זה של חוזה החכירה לדורות אושר במסגרת החלטה 416 ('חוזי חכירה במושבי עובדים') מחודש מאי 1989. החלטה זו (החלטה 416), הפתוחה לעיון הציבור באתר האינטרנט, קובעת כי "בתוקף סמכותה לפי סעיף 3 לחוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך-1960" - זאת אומרת, הסמכות לקבוע את המדיניות הקרקעית ב'מקרקעי ישראל' - "מאשרת מועצת מקרקעי ישראל כי החל מיום 11.5.89 יהיו מושבי עובדים וחברי מושבי עובדים זכאים לחתום עם מינהל מקרקעי ישראל על חוזה חכירה כדלקמן: 1. חוזה חכירה לאגודה שהיא מושב עובדים; 2. חוזה חכירה למתיישב לגבי חלקה א' של הנחלה במושב עובדים".

במועד קבלת החלטה 416 (ה-11.5.1989) אושרו נוסחים של חוזי חכירה לדורות עבור בעל נחלה (חלקה א') ועבור מושב העובדים; לכן נקבע כי החל ממועד זה נפתחה הדלת בפני חתימת חוזי חכירה לדורות במושבי העובדים.

ש - האם ישנם מושבי עובדים או נחלות במושבי עובדים בהם נחתם, בפועל, נוסח של חוזה חכירה בהתאם להחלטה 416?

עמותת אדמתי - כן.

מעבר לדוגמה הידועה של מושב בן-עמי בגליל המערבי, בו נחתמו חוזי חכירה לדורות בחלקות א' של כל חברי המושב, וחוזה חכירה לדורות מול האגודה השיתופית לגבי יתרת 'שטח המשבצת', הרי שמאז צאת החלטה 416, נחתמו חוזי חכירה לדורות במאות רבות של נחלות. בדרך כלל, מינהל מקרקעי ישראל נאלץ להעניק זכויות חכירה אלו לאור דרישות ובקשות חוזרות ונשנות של בעלי נחלות, בייחוד במושבי העובדים הוותיקים אשר באו לחדש חוזה חכירה לדורות. מינהל מקרקעי ישראל העדיף להעניק לחוכרים אלו את נוסח החוזה המאושר לפי החלטה 416 על פני הארכת חוזי החכירה לדורות ההיסטוריים מול הקרן הקיימת לישראל.

מכל מקום, הנקודה המרכזית הינה שבידי רשות מקרקעי ישראל (לשעבר, מינהל מקרקעי ישראל) ישנו נוסח תקף ומאושר של חוזה חכירה לדורות, ואף נעשה בו שימוש בנחלות בעשור האחרון. ישנן כמה מאות נחלות במשק המשפחתי, בהן ישנו חוזה חכירה תקף בהתאם לנוסח של החלטה 416.

ש - אם ישנן החלטות תקפות של מועצת מקרקעי ישראל, המחייבות את המינהל (כיום, הרשות) לחתום עם בעלי הנחלות ועם האגודות השיתופיות במשק המשפחתי על חוזי חכירה לדורות, ואף ישנו נוסח של חוזה חכירה לדורות - מדוע לא פעל המינהל (הרשות) לקיים את חובתו על פי דין ולחתום על חוזי חכירה לדורות?

עמותת אדמתי - אכן, השאלה - שאלה, ותשובה היא צריכה מפקידי רשות מקרקעי ישראל.

אין עוררין, כפי שאף קבע בהגינותו, עוד בשנת 2001, מנהל האגף החקלאי במינהל מקרקעי ישראל, מר ד' קרישפין, כי "במבחן התוצאה המצב רחוק מלהשביע רצון, ובמושבים אף מעיד על כשל, חרף כל המאמצים שנעשו בעניין".

עמותת אדמתי איננה סבורה כי ישנה כאן בהכרח כוונה רעה וזדונית מצד פקידי רשות מקרקעי ישראל לסכל את החלטות מועצת מקרקעי ישראל ולמנוע את זכות החכירה לדורות מחבר מושב העובדים וממושב העובדים עצמו. אי-מתן זכויות חכירה לדורות בנחלות במשק המשפחתי נובע, בראש ובראשונה, מהמורכבות הרבה של התהליך - הכנה ומדידה של 'מפת משבצת' סופית; הצלבת הזכויות המשפטיות מול 'מפת משבצת' סופית; הליך החלוקה ('פרצלציה') בלשכת רישום המקרקעין. על כל גורמי עיכוב אלה, יש להוסיף את המשקל הזניח של עיגון זכויות ההתיישבות בקרקע אצל פקידי רשות מקרקעי ישראל.

בהיבט זה, ברור לגמרי דבר אחד -

הצעת ההחלטה, שתובא לאישור ב-6.11.2013, היא מתכון בדוק לעיכובים עצומים, שלא נודעו כמותם. הרי המשמעות המעשית של המבנה החדש (והמיותר) היא איתור, סימון ומדידה מחדש של כל מבני הציבור וכל שימוש בייעוד בלתי חקלאי במפות המשבצת של מושבי העובדים והכפרים השיתופיים בארץ. יוזכר, כי מפת המשבצת הוכנה ונסתיימה (במרכז לרישום משבצות חקלאיות) בכשלושה רבעים מישובי המשק המשפחתי.

התנאים המוקדמים שהוצבו בפני חתימת חוזה חכירה לדורות בהצעת ההחלטה 'מבטיחים' כי אף מושב עובדים או כפר שיתופי לא יגיע למנוחה ולנחלה בעשור הקרוב; זהו גימיק תקשורתי בו ההתיישבות נדרשת להיכנע ולהסכים לוותר על נכס צאן ברזל תמורת הבטחה ערטילאית של 'יהיה בסדר', בבחינת עוד חזון למועד.

דרישת עמותת אדמתי הינה לחתום עם כל בעל נחלה ועם כל אגודה שיתופית, המעוניינת בכך, על נוסח חוזה החכירה לדורות, כפי שאושר בשנת 1989, ללא התחכמויות וללא התנאות והסתייגויות.

ש - מהו, אם כן, הבסיס המשפטי על יסודו דורשת רשות מקרקעי ישראל ניסוח חדש של חוזה החכירה לדורות?

עמותת אדמתי - כאמור, בשנת 1998 אושרה החלטה 823 של מועצת מקרקעי ישראל. תכלית החלטה זו היתה להרחיב את זכויות בעל הנחלה; כך, למשל, נקבעו ארבע תקופות חכירה בנות 49 שנה (196 שנה), ולא שתי תקופות חכירה. כך, למשל, התאפשר לרשום אף את חלקות ב' בנחלה ע"ש המתיישב. היות והחלטה זו יצאה לאור כאשר כבר היו בתוקף חוזי חכירה לדורות עבור בעל נחלה מהאגודה השיתופית בהתאם להחלטה 416, הרי שנקבע בהחלטה 823, כי יש לעדכן את הנוסח הקיים של חוזה החכירה לדורות.

החלטה 823 הסמיכה, אם כן, את מינהל מקרקעי ישראל (כיום, הרשות) לבצע את ההתאמות הדרושות בנוסח חוזה החכירה כדי להתאימו להוראות ההחלטה. על כל פנים, הנוסח של חוזה החכירה לדורות לפי החלטה 416 עמד - ועומד - בתוקפו, ובפועל, נחתמו חוזים כאלה, כאמור, במאות רבות של נחלות ברחבי הארץ.

ש - ישנה טענה כי החתימה על חוזה החכירה תאפשר את מימוש החלטה 1155 (לשעבר, החלטה 979) בנחלה. האם טענה זו נכונה?

עמותת אדמתי - אין לטענה זו שחר.

עיון בנוסח 'חוזה חכירה (חוכר נחלה במושב עובדים ובכפר שיתופי)', הנספח להצעת החלטה מס' 429 - והוא גלוי לעין כל באתר האינטרנט - מלמד כי הוא כלל אינו מיועד ליישם את החלטה 1155. אין רמז ואזכור כלשהוא להגדרת 'חלקת המגורים' בחלקה א', שהיא הנושא של החלטה 1155 (סעיף ההגדרות - סעיף 2 - כלל אינו כולל הגדרה זו); אין רמז לזכות ההיוון של 'חלקת המגורים', ולחירות המוקנית בהחלטה 1155, בכל הנוגע ל'חלקת המגורים'. ההפך הוא הנכון: סעיף ה'שימוש בנחלה' - סעיף 9 - מגביל את החוכר לשימושי מגורים לפי המתכונת הנהוגה לפני החלטה 1155 (160 מ"ר (יחידה שניה) ו-55 מ"ר (יחידה שלישית)); כל בניה נוספת בנחלה, כולל למטרת מגורים, טעונה אישור ותשלום לרשות מקרקעי ישראל (ראו סעיף 10 לחוזה). לבסוף, עומד בעינו העקרון המוחלט בדבר איסור פיצול הנחלה - ראו סעיף 13 לחוזה - כפי שהיה נהוג מימים ימימה.

החלטה 1155 קובעת - סעיף 4.10 להחלטה זו - כי "חוכר אשר הצטרף להסדר יהיה זכאי לחתום על חוזה חכירה עם המינהל המעגן את זכויותיו על פי החלטה זו".

יוצא, כי יישום החלטה 1155 אינו קשור בכלל להסכמה ולחתימה על נוסח חוזה זה ומימוש הצעת החלטה מס' 429.

דומה, כי יש כאן ניצול ציני משהו של כמיהת חברי מושבי העובדים והכפרים השיתופיים להסדיר את זכויות המגורים לפי החלטה 1155; במסגרת זו, מאן דהוא, קושר את יישום החלטה 1155 - והרשות מתעכבת שלא כדין ביישומה במשק המשפחתי - בוויתור גורף, עיוור וחובק-עולם על זכויות ונכסים אסטרטגיים של בעלי הנחלות והאגודות השיתופיות.

ש - מהו האינטרס של רשות מקרקעי ישראל בקידום מהלך זה של גיבוש חוזה חכירה לדורות, אשר יישאר בבחינת אות מתה?

עמותת אדמתי - האינטרס האסטרטגי של רשות מקרקעי ישראל הוא, להערכת עמותת אדמתי, לרוקן את זכויות ההתיישבות העובדת בקרקע מתוך ראייה מעוותת כי הקרקע שייכת בלעדית לרשות מקרקעי ישראל.

אישור הצעת החלטה מס' 429 עשוי להוות - בראיית רשות מקרקעי ישראל - קפיצת מדרגה: מהצד האחד, המשק המשפחתי מוותר על סדרה של זכויות מוקנות ועל נוסח חוזה חכירה קיים; מהצד השני, ברור לגמרי לכל מי שעיניו בראשו כי כמעט אף מושב עובדים או כפר שיתופי או בעל נחלה בישובים אלה, לא יצליח באמת ובתמים לחתום, בטווח הזמן הקצר והבינוני, על חוזה החכירה לדורות.

מבחינה זו, פקידי רשות מקרקעי ישראל מקבלים הכל תמורת לא-כלום; בתור תמונת מראה, המשק המשפחתי נותן הכל ומקבל לא-כלום. זו האמת ואין בלתה.

ש - בהנחה שניתן לצלוח את כל התנאים המקדמיים, אשר הוצבו על ידי הרשות (המינהל) לפני חתימת חוזה חכירה לדורות, נשאלת השאלה - האמנם תנאי החוזה הם כה גרועים לעומת התנאים התקפים שאושרו בשנת 1989 במסגרת החלטה 416? הכצעקתה?

עמותת אדמתי - תנאי החוזה המצורפים להצעת ההחלטה (הצעת החלטה מס' 429) הם גרועים מתנאי החוזה הקיים. יתירה מכך - הנוסח המוצע של החלטת המועצה מסמיך, מראש, את פקידי רשות מקרקעי ישראל לשנות את נוסח חוזה החכירה, ללא צורך באישור מועצת מקרקעי ישראל, וזאת "ככל שהדבר יידרש בהתאם לתיקוני חקיקה, פסיקת בתי המשפט ובהתאמה למדיניות המועצה כפי שתתקבל מעת לעת"; בקיצור - שיק פתוח ליועצים המשפטיים של רשות מקרקעי ישראל לשנות את נוסח חוזה החכירה לדורות במושב עובדים או בכפר שיתופי. בדרך זו, אלפי משקים חקלאיים יהיו תלויים ברצונם של היועצים המשפטיים של רשות מקרקעי ישראל; ברצותו - מאריך וברצותו - מקצר.

עמותת אדמתי סבורה כי הוראה זו, כשלעצמה, היא פסולה; היא הופכת את זכות הקניין של בעלי הנחלות במשק המשפחתי לחוכא ואיטלולא. ברור, כי אין למצוא הוראה כזו בשום חוזה חכירה במגזר העירוני. האם החוכרים במגזר החקלאי (המשק המשפחתי) הם אבק-אדם, שניתן לשנות את זכויותיהם לפי שיקול דעתו של היועץ המשפטי ברשות מקרקעי ישראל?! זוהי, על פניה, הוראה בלתי חוקית.

לגוף הדברים, השוואת נוסחי חוזה החכירה לדורות - הנוסח הקיים (החלטה 416) אל מול הנוסח המוצע (הצעת החלטה מס' 429) מלמדת על השחיקה בזכויות בעלי הנחלות. אין זה המקום לפרט את כל העיוותים וניתן להסתפק בדברים הבאים -

האחד, נקודת המוצא הבסיסית הקיימת בחוזה התקף (סעיף 7(א) להסכם שאושר בשנת 1989) על פיה "במשך תקופת החכירה תהיה לחוכר הזכות להשתמש במוחכר ולעשות בו כאדם העושה בתוך שלו" הושמטה מהנוסח המוצע.

יש בכך כדי לשקף את הרוח הרעה הנושבת מהחוזה; בעוד שהחוזה שאושר בהחלטה 416 - ועודנו בתוקף - בא באמת ובתמים לעגן זכויות, הרי שתכלית חוזה זה היא לקעקע ולהקטין את מארג הזכויות.

השני, הנוסח המוצע של החוזה מסמיך את רשות מקרקעי ישראל לסיים אותו תוך שחיקת הזכאות לפיצויים. כך, למשל, כל שינוי בייעוד הקרקע ל'צרכי ציבור' (דרכים, מוסדות ציבור, מט"ש וכיוצא באלה) אינו מזכה כלל בפיצוי.

השלישי, הסמכות לקבוע את גודל הנחלה, וממילא את גודל המוחכר, מופקע ממשרד החקלאות ופיתוח הכפר ומוכפף לאישור רשות מקרקעי ישראל.

הרביעי, כל בניה בנחלה, מכל סוג שהוא, טעונה כעת, בנוסף לאישור הוועדה המקומית, אף את אישור האגודה השיתופית, אישור משרד החקלאות ופיתוח הכפר - ולבסוף: "לפי סדר זה" - את אישור רשות מקרקעי ישראל.

בקיצור, כל בניה בנחלה (כולל מבני משק וסככות, מבנה מגורים) נהפכת לגיהנום ביורוקרטי של אישורים, אשר אף חוכר במדינת ישראל, מחוץ למגזר החקלאי, לא מוכפף להם.

ש - מהי, אם כן, המלצת עמותת אדמתי?

עמותת אדמתי - עמדת עמותת אדמתי הינה כי אין מקום לשינוי תנאי חוזה החכירה לדורות, שאושר לפי החלטה 416, אלא בשתי הנקודות הספציפיות שהועלו בהחלטה 823 - משך החוזה (ארבע תקופות בנות 49 שנה, ולא שתי תקופות של 49 שנה) והקצאת חלקות ב' בנחלה, במישרין, לידי המתיישב.

עמותת אדמתי סבורה, כי יש לפעול להתנתקות ולהפרדת כוחות בין רשות מקרקעי ישראל לבין בעלי הנחלות בכל הנוגע לחלקה א', היות ואין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת. רמת החיכוך עם הדרג הביורוקרטי ברשות מקרקעי ישראל היא בלתי נסבלת; החסמים אשר מציבה רשות מקרקעי ישראל פוגעים בהתיישבות ובפיתוח הישובים החקלאיים (כולל בניה לצעירים), מכרסמים בזכויות של אלפי אנשים ותיקים מהנושאים בנטל ומהמעולים שבבני הארץ הזאת, וגורמים נזק בל ישוער לחברה הישראלית כולה. "