בפס"ד שניתן לאחרונה בביהמ"ש העליון (מפי השופטת ע' ארבל, בהסכמת השופטים הנדל ו- זילברטל) נקבע כי לשם מענה לשאלה מיהם "בני-זוג" לצורך שיוך דירות בקיבוצים לפי החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל (להלן- "רמ"י"), יש להשתמש במבחן מהותי המתבסס על מצב הדברים בפועל.

בחינה זו תעשה על-ידי הגורם שיוסמך לכך בקיבוץ, על-פי החלטת האסיפה הכללית. בנוסף, אושרה הוראת תקנון הקיבוץ הקובעת כי חברי הקיבוץ המצויים במסלול של עצמאות כלכלית אינם זכאים לצבור דמי עזיבה. (ע"א 5271/10 נבט בן חיים נ' גבעת חיים איחוד).

רקע

פס"ד ניתן בהליך ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א. בפסק הדין של ביהמ"ש קמא, התקבלה עמדת הקיבוץ לפיה, יש להכריע מיהם "בני-זוג" לצורך שיוך הדירות לפי מבחן הסטטוס האישי הפורמאלי של בני-הזוג, שעל-פיו, "בני-זוג" הם מי שנשואים כדין, לרבות פרודים, ואילו "יחיד" הוא רווק, גרוש או אלמן.

בהתאם, נקבע כי נכון היה לסווג את המערערים ורעיותיהם כ"בני-זוג" בהקשר זה. זאת, כיוון שבמועד הקובע לעניין זה, שהוא מועד החלטת האסיפה הכללית של הקיבוץ בעניין שיוך הדירות, שני הזוגות היו נשואים כדין.

בערעור עלו שתי שאלות עיקריות:

השאלה הראשונה- האם יש להכיר במערערים כ"יחידים" או כ"בני-זוג" לצורך שיוך הדירות בקיבוצם, על-פי החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל, וזאת, בהינתן טענתם לפיה הם פרודים מנשותיהם הגם שלא התגרשו מהן.

השאלה השנייה- עניינה זכאותם של המערערים, המצויים במסלול של עצמאות כלכלית, לדמי עזיבה מהקיבוץ.

מעמדם של פרודים לצורך שיוך הדירות לפי החלטה 751:

על מנת לתת מענה לשאלה האם פרודים (שעדיין נשואים) הם "בני-זוג" או "יחידים" לצורך שיוך הדירות לפי החלטה 751, פונה ביהמ"ש לבחינת לשון החלטה 751 ותכליתה.

החלטה 751 נועדה, על-פי תכליתה, לאפשר שיוך דירות למשפחות בקיבוץ וזאת בין היתר, על מנת להבטיח את ביטחונן הכלכלי והסוציאלי. לאור תכלית זו ביהמ"ש מגיע למסקנה יש לפרש את המונח "בני-זוג" לפי החלטה 751 באופן מהותי, תוך בחינת היחסים השוררים בין בני-הזוג הלכה למעשה, ולא באמצעות מבחן נוקשה, המתעניין רק בסטטוס האישי הפורמאלי שלהם. שכן, אין הבדל אמיתי בין פרודים ובין "יחידים" אחרים לפי ההחלטה הנ"ל.

ביהמ"ש ממשיך ובוחן מהן אמות המידה שלפיהן ניתן יהיה לזהות "פרודים", בין היתר נקבעו מבחנים כגון: קיום קשר זוגי, ניהול משק בית משותף, הפרדה רכושית, הצהרה בפני עו"ד וכו'.

ביהמ"ש מדגיש כי אינו פוסל המשך קיום קשרי משפחה בין בני זוג, בייחוד מקום שיש להם צאצאים משותפים.

אינדיקציות נוספות יכולות להיות, בין היתר: ניהול קשרים רומנטיים באופן גלוי עם אחרים או מעבר לחיים משותפים עם בן-זוג אחר; ויתור על זכויות הנובעות מסטטוס הנישואין, דוגמת מזונות בין בני-זוג; דיווח לרשויות המס התומך בטענת הפירוד; וקיום הליכים בעניין משמורת על ילדים.

בנוסף, משך הפירוד בין בני-זוג עשוי להוות, ככלל, אינדיקציה משמעותית לכך שמדובר בפרידה סופית. לעמדת ביהמ"ש, ככלל, לצורך שיוך הדירות לפי החלטה 751, לאחר תקופת פירוד של שלוש שנים בין "בני-זוג", חזקה (הניתנת לסתירה) כי מדובר בפרודים.

כעולה מלשונן המפורשת של החלטה 751 והוראה מס' 53 של האגף החקלאי ברמ"י (אשר קובעת הוראות לעניין יישום החלטה 751) המועד הקובע להכרעה בשאלה האם בני-זוג הם "פרודים" לצורך שיוך הדירות לפי החלטה 751 הינו מועד קבלת החלטת האסיפה הכללית של הקיבוץ בדבר אימוצה של החלטה 751.

"ההכרעה בשאלה מיהם "פרודים" לפי החלטה 751 צריכה להיעשות על-פי אמות המידה שהותוו לעיל, אשר יחולו באופן שוויוני ואחיד על כל המבקשים להיות מוכרים כפרודים לעניין זה, בכל הקיבוצים הרלוונטיים.

לעומת זאת, ראוי כי השאלה האם בני-זוג מסוימים עומדים באמות המידה הנ"ל והאם יש לראותם כפרודים, תוכרע, בכל מקרה לגופו, על-ידי המוסדות שיוסמכו לכך בכל קיבוץ וקיבוץ, על-פי החלטת האסיפה הכללית שלו, וזאת, במסגרת הליך תקין וראוי, הכפוף לביקורת שיפוטית".

הגדרת בן זוג לעניין פקודת מס הכנסה

לעניין זה נציין כי הגדרת בן זוג בפקודת מס הכנסה היא "אדם נשוי החי ומנהל משק בית משותף עם מי שהוא נשוי לו".

זכאות המערערים לצבירת דמי עזיבה:

דמי עזיבה הינם סכום כסף הנצבר לטובת חברי הקיבוץ בנסיבות מסוימות, ואשר אותו זכאי לקבל מי שחברותו בקיבוץ נפסקה, למעט עקב פטירה.

לפי תקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), התשס"ו – 2005:

"דמי עזיבה" – סכומים המגיעים לחבר היוצא או מוצא מהקיבוץ לפי תקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג – 1973.

"שיוך דירות כנגד דמי עזיבה" – הקיבוץ ישייך דירות לחבריו על חשבון דמי העזיבה המגיעים לחבר, בהתאם להסדרים שיקבע הקיבוץ בתקנונו ובהתאם לדין כפי שיהיה מזמן לזמן" (סעיף 5).

חישוב שיעורם של דמי העזיבה מתבסס, בין היתר, על הוותק בקיבוץ של הזכאי. במצב "רגיל" משמשים דמי העזיבה את החברים בעת עזיבת הקיבוץ. ואולם, דמי העזיבה משמשים את חברי הקיבוץ גם לתשלום עבור היחידות שישויכו להם במסגרת מימוש החלטה 751, מבלי שתיפסק חברותם בקיבוץ.

בעקבות אימוץ החלטה 751 על-ידי הקיבוץ, נערכו שינויים בתקנונו. בין היתר, תוקן התקנון, ונקבע בו כי חבר במסלול של עצמאות כלכלית אינו זכאי לקבל תקציב מהקיבוץ ואינו זכאי לצבירת דמי עזיבה.

לטענת הקיבוץ, הרציונאל העומד מאחורי תשלום דמי עזיבה על-ידו לחבריו, הוא שלחברים אין מקור הכנסה, ועל-כן כל צורכיהם מסופקים על-ידי הקיבוץ. עם זאת, לטענתו, רציונאל זה אינו מתקיים כאשר חבר הקיבוץ עובר למעמד של עצמאות כלכלית, צובר רכוש וקניין, אינו מעביר עוד את הכנסותיו לקיבוץ וחדל להעמיד לרשות הקיבוץ את יכולת התפרנסותו.

נפסק כי יש לראות את הקביעה בתקנון הקיבוץ לפיה, חברי הקיבוץ המצויים במסלול של עצמאות כלכלית אינם זכאים לצבור דמי עזיבה, כהחלטה המבטאת את רצונם של חברי הקיבוץ.

הוראה זו שבתקנון אושרה גם על-ידי רשם האגודות השיתופיות.

חברי הקיבוץ היו רשאים לקבוע הוראה כאמור בתקנון הקיבוץ, וזאת, כל עוד הדבר אינו עומד בסתירה לפקודת האגודות השיתופיות והתקנות שהותקנו על-פיה.

לפרטים נוספים ולהרחבה ניתן לפנות למשרדנו בת"א.