ע"פ פסיקת ביהמ"ש העליון שניתנה לאחרונה, תקופת ההתיישנות בת שלוש השנים להגשת תביעה לפיצויים בגין ירידת ערך עקב פגיעת תכנית, שלא בדרך הפקעה (לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965), תחל ממועד כניסת התוכנית הפוגעת לתוקף, קרי: בתום 15 ימים ממועד פרסומה (פרסום הודעה ברשומות או בעתון על דבר אישורה).
בפס"ד מיום 20.6.13 (בר"ם 9701/11 אברהם ודורה גולדגטיין נ' יעקב ורצהייזר ואח') הכריע ביהמ"ש העליון בשבתו כבית משפט לערעורים מינהליים בשאלה: מהו המועד שממנו יש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות בת השלוש שנים להגשת תביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה (תביעה לפיצויים בגין ירידת ערך עקב פגיעת תכנית, שלא בדרך הפקעה) – האם ממועד פרסום התכנית ברשומות או שמא בתום 15 יום ממועד כניסתה לתוקף.
סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, שעניינו זכאות בעל מקרקעין לקבל פיצויים מהוועדה המקומית בגין ירידת ערך עקב פגיעת תכנית, קובע תקופת התיישנות של שלוש שנים להגשת תביעה מכוחו.
לפי סעיף 197(ב) תוגש התביעה "תוך שלוש שנים מיום תחילת תוקפה של התכנית".
|
197. תביעה לפיצויים |
(א) נפגעו על ידי תכנית, שלא בדרך הפקעה, מקרקעין הנמצאים בתחום התכנית או גובלים עמה, מי שביום תחילתה של התכנית היה בעל המקרקעין או בעל זכות בהם זכאי לפיצויים מהוועדה המקומית, בכפוף לאמור בסעיף 200. (ב) התביעה לפיצויים תוגש למשרדי הועדה המקומית תוך שלוש שנים מיום תחילת תקפה של התכנית; שר הפנים רשאי להאריך את התקופה האמורה, מטעמים מיוחדים שירשמו, אף אם כבר עברה התקופה. [ההדגשה שלי – ב.מ] |
יום תחילת תקפה של תכנית מוגדר בסעיף 119 לחוק:
|
119. תחילתה של תכנית |
(א) תחילתה של תכנית, שאושרה לפי סימן זה, היא בתום חמישה עשר ימים מיום פרסום הודעה ברשומות או בעתון על דבר אישורה, לפי המועד שבו פורסמה ההודעה האחרונה מבין ההודעות ברשומות או בעיתון. (ב) מועד פרסום ההודעה ברשומות יהיה המועד הקובע לענין תביעת פיצויים לפי סעיף 197. (ג) אין חובה לפרסם את מסמכי התכנית והוראותיה ברשומות. |
לעניין השאלה הפרשנית מהו "יום תחילת התוכנית": מצד אחד, קיימת הפרשנות המצמצמת – שלוש שנים ממועד הפרסום ברשומות (לפי סעיף 119(ב)), שאותה העדיף ביהמ"ש לעניינים מנהליים בת"א ובה תומכות הרשויות: הועדה לתכנון ולבניה חיפה (שהייתה צד לדיון), היועמ"ש לממשלה והועדה המקומית לתכנון ובניה פ"ת.
מצד שני, קיימת הפרשנות המרחיבה – שלוש שנים מתום חמישה עשר ימים ממועד כניסת התוכנית לתוקף (לפי סעיף 119(א)), שבה נקט ביהמ"ש לעניינים מנהליים בחיפה וכן התובעים, בעלי הזכויות בקרקע.
ביהמ"ש העליון (מפי השופט ע' פוגלמן, בסכמת השופטים ע' ארבל וח' מלצר) פסק:
למרות הוודאות הגבוהה יותר הקיימת בפרשנות המצמצמת, שכן מועד הפרסום ברשומות אינו יכול להיות נושא למחלוקת בין הפרט והרשות לעומת הפרשנות המרחיבה ("בתום חמישה עשר ימים מיום פרסום הודעה ברשומות או בעתון על דבר אישורה, לפי המועד שבו פורסמה ההודעה האחרונה מבין ההודעות ברשומות או בעיתון") – אשר עלולה לעורר שאלות במקרי קצה, קובע ביהמ"ש כי יש להעדיף את הפרשנות המרחיבה, המקנה תקופת התיישנות ארוכה יותר להגשת תביעה.
"השיקול המכריע את הכף בעיניי – במקרה כגון זה שלפנינו – הוא העובדה שההתיישנות בתביעה לפי סעיף 197 מונעת מהפרט לקבל את הסעד לפגיעה בזכותו החוקתית לקניין. מקום שבו כפות המאזניים של המהלך הפרשני מעוינות, זכותו החוקתית של הפרט לקניין – כמו גם זכות הגישה לערכאות – מטות את הכף לטובת הפרשנות המרחיבה את זכות התביעה".
לפרטים נוספים והבהרות ניתן לפנות למשרדינו בת"א.