בפסק דין שניתן ביום 15.10.2012 בבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחה ערעור מושב אליפלט - אגודה השיתופית בע"מ (להלן: "האגודה") נגד החלטת ועדת הכרעה לפי חוק ההתיישבות החקלאית בעניין הפקעת קרקעותיה (ע"א 42632-02 מושב אליפלט נ. בשמת גלין).

פסק הדין השאיר על כנה את החלטת ועדת ההכרעה, לפי חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע ובמים), התשכ"ו - 1967, וקבע כי האגודה היא הנושאת באחריות לשימוש פולשים בקרקע שבהחכרתה מידי המדינה, וכי העדר הפיקוח על השימוש בקרקע זו על ידי האגודה מהווה שימוש חורג בקרקע והינו הפרה של חוק ההתיישבות החקלאית ובגינה רשאית המדינה להפקיע את הקרקע מידי האגודה.

האגודה חתומה על הסכם חכירה של משבצת נחלות של 3800 דונם המכיל 95 נחלות, במתווה תלת שנתי ומול מינהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית. הקרקע שבמרכז הדיון המשפטי הינה חלק משטח זה, באזור המכונה "קודרייה" הנמצא מעל לכנרת וליד שטח קיבוץ חוקוק ולא בסמוך לישוב עצמו.

על פי פסק הדין של ועדת ההכרעה, במהלך השנים בהן הייתה האגודה חתומה על הסכם החכירה, ארעו מספר מקרים בהם פולשים זרים נהגו בקרקע האגודה 'מנהג בעלים', בין אם מתוקף חתימה על הסכם עם חברי אגודה ובין אם ללא מתן רשות כלשהיא, זאת כאשר האגודה יודעת על כך ולא מונעת זאת בדרכים הבאות: עיבוד השטח, הגברת מודעות אצל החקלאים על ידי אסיפות הסברה, התניית מתן הקרקע בחוזים מתאימים וכיוצ"ב, הגברת סיורים בשטח, נקיטה בסעדים משפטיים, גידור השטח, והשגת בקשה לסיוע מהיחידה לשמירה על השטחים הפתוחים.

אמנם האגודה טענה כי פקחי הסיירת הירוקה ידעו על הפלישה לשטח האגודה ולא עשו דבר למנוע זאת, אך תשובת התביעה, שהתקבלה על ידי בית המשפט, היא שאין לפקחי הסיירת הירוקה כל אחריות או סמכות חוקית לפעול למניעת הפלישה, אלא סמכותם היא רק להביא לידיעת ועדת ההכרעה את דבר הפלישה, וזאת אכן עשו.

העדר 'מנהג בעלים' מצד האגודה, יחד עם השימוש הלא חוקי שנעשה בשטחה על ידי פולשים, הינם בגדר שימוש חורג לפי חוק ההתיישבות החקלאית. לפיכך, החליטה ועדת ההכרעה, בהתאם לחוק, להפקיע את השטח הנדון מידי האגודה. אמנם במקרה של הפרה ראשונה ניתן להסתפק בתשלום כופר, אך אפשרות זו נתונה לשיקול דעת ועדת ההכרעה, אשר בחרה להפקיע את השטח כיוון ש"אזלת היד וחוסר הרצון של האגודה לפעול ולעבד את השטחים בקודרייה, מסירתם לידי זרים ומתן אפשרות לזרים להשתמש בקרקע בין מפריע מעיד על כך כי הקרקע הזו אינה דרושה לאגודה לצורך פעילותה החקלאית ולכן מן הראוי להפקיע את הקרקע מידי האגודה ואין להסתפק בכופר"

בפסק הדין של בקשת הערעור, קבעו השופטים כי "אין מקום לדחיית הממצאים העובדתיים כפי שנקבעו בפסק הדין, הממצאים בפסק תומכים במסקנה המשפטית ואין לגלות בפסק כל טעות שבחוק". על כן, פסקו כנגד המערערת וקבעו לה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.