כב' השופט בדימוס ד"ר דן ביין, אימץ בפסק הדין ת"א 10136/96 (חיפה) קיבוץ בית זרע ואח' נ' ההסתדרות הכללית ואח', את עמדתנו מקדמא דנא בנושא מיסוי הקיבוצים. לפיה:

"הוצאות המחיה (חשבון החזקת אדם) מנוכות מהכנסות הקיבוץ ומתווספות לאחר מכן להכנסה החייבת הכוללת כהכנסות החברים. ההצדקה לניכוי ההוצאות לצריכה מהכנסות הקיבוץ, כמו גם להוספתם להכנסה החייבת כהכנסת החברים מצויה בתפיסת הוצאות אלה כהוצאות המשמשות לייצור הכנסתו של הקיבוץ כעין "שכר עבודה" המשולם על-ידי הקיבוץ לחבריו ומאפשר לנכותו מהכנסת הקיבוץ ולהוסיפו להכנסת החברים".

בהתאם לגישה זו, כל ההוצאות המתייחסות להוצאות המחיה כגון הוצאות מימון הנן הוצאות המותרות בניכוי כחלק מעלויות הקיבוץ באותה דרך בה הוצאות אלו מוכרות ביחס לעובדים שכירים בקיבוץ.

לדעתנו, יש להוסיף שאף הוצאות רכב הנזקפות להוצאות מחיה, דינן כהוצאות רכב הנזקף לעובד שכיר ואין לשלם מקדמות בשל הוצאות עודפות בגינן (ראו גם חוזרנו 62/02 "הוצאות עודפות בשימוש חברים ברכב הקיבוץ").