בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ס' נשיאה ש' וסרקרוג) קיבל ביום 19.7.2012 את תביעת הפיצויים של חברת הכשרת הישוב בישראל בע"מ (להלן: "הכשרת הישוב" או "המבקשת") כנגד רכבת ישראל ופסק, כי על אף שעל פיצויי הפקעה חל חוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, הקובע ריבית צמודה בשיעור % 1.5 על פיצויים אלו, במקרה זה מאחר והרשות לא שילמה את פיצויי ההפקעה (שלגביהם לא הייתה מחלוקת) בתוך 90 יום אלא רק לאחר 3 שנים, תחול ריבית בשיעור גבוה יותר על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה. ה"פ (חי') 1117-10-09 חברת הכשרת הישוב בישראל בע"מ נ' חברת רכבת ישראל בע"מ.

נסיבות המקרה

הכשרת הישוב החזיקה בזכויות הבעלות במקרקעין אשר לימים הופקעו על ידי רכבת ישראל בהתאם להודעת הפקעה שפרסם שר התחבורה במסגרת צו הדרכים ומסילות הברזל. בין הצדדים התגלעה מחלוקת ביחס לשווי הזכויות שהופקעו, אשר מהם נגזרים פיצויי ההפקעה, ובשל כך כל צד הציג שומת פיצויים מטעמו, כאשר שומת רכבת ישראל עמדה על סך 1,146,695 ש''ח ומנגד שומת הכשרת הישוב הסתכמה ב- 4,820,000 ש''ח.

למרות שרכבת ישראל הסכימה עקרונית, שלפי סעיף 9(א) לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, התשכ"ד-1964 (להלן: "חוק הרכישה"), היה עליה, כמפקיעה, לשלם את סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת (1,146,695 ש''ח) תוך 90 יום מיום ההפקעה, לא שולם הסכום הנ"ל או כל סכום אחר, עובר לאותו מועד, ורק כעבור כשלוש שנים ממועד הנ"ל נחתם בין הצדדים הסכם במסגרתו הוסכם, שישולם למבקשת סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת נכון למועד הקובע, וזאת מבלי לפגוע בזכותה של המבקשת לתבוע את יתרת הפיצוי לו היא טוענת, ואכן שולם לה סכום משוערך.

אחת המחלוקות שהתעוררו בין הצדדים הנה ביחס לשאלה מהי הריבית שיש להחיל על סכום הפיצוי להכשרת הישוב.

טענות הצדדים

המבקשת טענה, בין היתר, כי על אף האמור בסעיף 8 לחוק הרכישה, לפיו יש לשלם ריבית צמודה של 1.5% בלבד על פיצויי הפקעה, והיות ורכבת ישראל הפרה למעשה חובה חקוקה לפי סעיף 9(א) לחוק הרכישה, בכך שלא שילמה למבקשת, ביודעין, את סכום הפיצוי תוך 90 יום מיום קבלת חזקה במקרקעין, יש להחיל על פיצויי הפקעה את חוק פסיקת ריבית והצמדה.

עוד טענה הכשרת הישוב, כי ריבית צמודה בשיעור של % 1.5 לפי חוק הרכישה צריכה לחול על פיצויי הפקעה כאשר הרשות המפקיעה משלמת את פיצויי ההפקעה במועדים הקבועים בחוק בלבד. כמו כן, הוסיפה המבקשת כי אימוץ טענות רכבת ישראל יביא למצב בו הריבית אותה היא תצטרך לשלם תהיה נמוכה במידה ניכרת משיעור הריבית המקובל בשוק החופשי או משיעור הריבית המשתלמת לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, וכך יווצר תמריץ לרכבת ישראל כרשות ציבורית לעכב את העברת כספי הפיצויים.

רכבת ישראל מצדה הפנתה להוראות סעיף 8 לחוק הרכישה הקובע שיעור ריבית צמודה על פיצויי הפקעה, העומד כאמור על % 1.5. כמו כן טענה רכבת ישראל כי משנחתם הסכם פיצויים ובמסגרתו הוסכם על מועד תשלום הפיצויים, מנועה המבקשת מלעלות טענות באשר לשיעור ריבית השונה מזה הקבוע בחוק.

פסק הדין

בית המשפט קיבל את תביעת הכשרת הישוב וקבע כי לאור העובדה כי רכבת ישראל לא שילמה את פיצויי ההפקעה תוך 90 יום, כמתחייב בחוק, על סכום הפיצויים שלא היה שנוי במחלוקת יש להוסיף ריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה. בית המשפט הדגיש כי די בעובדה כי שיעור הריבית על פיצויי ההפקעה היה הנמוך מזה הקבוע בחוק פסקת ריבית והצמדה כדי להוכיח את הנזק שנגרם להכשרת הישוב.

בית המשפט קבע כי במקרה זה ניתן לראות את חלק הסכום שאינו שנוי במחלוקת מתוך כלל הפיצוי על דרך ההשוואה לחוב פסוק, עליו ניתן להחיל את עקרונות ההצמדה והריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה

בית המשפט אף הצדיק ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה במקרה זה בהתבסס על שיקולי מדיניות וקבע:

"הותרת שיעור הריבית כפי שקובע מנגנון השערוך שבחוק לתיקון דיני הרכישה - גם לאחר ההוראה מתקנת לגבי פיצויי הפקעה עד ל- 15/2/10 - במצב בו מעכבת הרשות המפקיעה את העברת הפיצוי שהוערך על ידה, בסמוך למועד תפיסת המקרקעין, ומניעת העברתו לידי בעל המקרקעין, מעבר למסגרת הזמן שמתיר לה החוק, מהווה תמריץ שלילי עבור הרשות המפקיעה שלא להקפיד על ביצוע הוראות החוק להעביר את סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת תוך 90 ימים מיום תפיסת החזקה במקרקעין, וזאת יש להדגיש בהעדר כל סנקציה בחוק על איחור בהעברת הכספים".

בית המשפט הוסיף, כי העדר סנקציה בחוק בגין עיכוב הרשות בתשלום פיצויי הפקעה, גורמת לפגיעה לא מוצדקת בקניינה (זכות יסוד) של הכשרת הישוב, זאת היות והמבקשת נותרה ללא פיצוי כלל במשך שלוש שנים, תקופה בה הייתה יכולה לקבל ריבית שוק על כספי הפיצויים וכן נמנע ממנה להגיש תביעה בגין יתרת הפיצויים השנויה במחלוקת.

כמו כן נקבע, כי גם אם, כפי שטענה רכבת ישראל, ביקשה הרשות המפקיעה לנסות ולהגיע עם המבקשת להסכמה כוללת בדבר שווי הזכויות המופקעות, הרי שעדיין היה מחובתה להעביר את סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת למבקשת תוך המועד הקבוע בחוק ולהמשיך בהתדיינות מולה במקביל לגבי הסכום השנוי במחלוקת, שכן ניהול מו"מ אינו מקנה זכות לרשות המפקיעה "לאחוז" בסכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת, כ"עיכבון" תחת ידה.

לעניין חוק פסיקת ריבית והצמדה ראו חוזרנו 3/2006 "חוק פסיקת ריבית והצמדה – עדכון".

לפרטים ולהבהרות ניתן לפנות למשרדנו בתל אביב.