נשיאת בית המשפט הגבוה לצדק דחתה את הבקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט בבג"ץ 861/07 יונתן קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות.

את הבקשה שנדחתה לקיום דיון נוסף הגיש מושב ניר בנים באמצעות עו"ד אביתר קנולר.

אודות פס"ד ניר בנים ראו חוזרנו 126/2010 "חלוקת תמורה הזכויות בתנובה – פס"ד ביהמ"ש העליון".

כזכור בג"צ בהרכב שלושה שופטי בית המשפט העליון א' רובינשטיין, ס' גובראן, וי' עמית קבעו פה אחד כי הזכויות בתנובה אשר חולקו בהתאם להשתתפות בהון תנובה שייכות למי שנשא בתשלומם.

בהחלטתה של הנשיאה בייניש, מודגש היסוד ההיסטורי שהביא למחלוקת הנוגעת לאופיין של יחידות ההשתתפות שהוקצו בהתאם למפתח יחסי לפיו 50% מכלל יחידות ההשתתפות הוקצו לאגודות השיתופיות בהתאם להיקף שיווק התוצרת החקלאית לתנובה לאורך השנים.

הנשיאה מסבירה כי להשקפתה, בלב המחלוקת ניצבה השאלה האם בעניינן של האגודות השיתופיות, שהיו צד להליך, יש לראות ביחידות ההשתתפות שהוקצו באופן יחסי כנכס מנכסי האגודות – באופן שניתן לחלקן באופן שוויוני בין כלל חברי האגודות – או שמא יש לזקוף יחידות אלה באופן יחסי לזכות חברי האגודה ששיווקו במהלך השנים את החלב באמצעות תנובה (הרפתנים).

בעתירתו של עו"ד קנולר נטען כי, פסק הדין קבע הלכה חדשה ושגויה שהשלכותיה הנרחבות מחייבות דיון נוסף. על-פי טענת ניר בנים, בית המשפט בחן את כוונת הצדדים בהתאם לעקרון הקואופרציה והשינויים שחלו בו במהלך השנים, וזאת כאשר היה עליו לבוחנה בהתאם לעקרון כפי שנהוג היה לראותו במועד הקצאת הזכויות, לפני שנים רבות.

גם חברים מאגודת המושב באר טוביה ואגודת מושב נחלים הצטרפו לבקשה לדיון נוסף וטענו כי קביעות פסק הדין סותרות את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של האגודה השיתופית ועלולות להביא לחוסר וודאות משפטית בכל הנוגע לשיוך ואבחנה בין זכויות וחובות האגודה לאלו של חבריה.

במקביל, רשם האגודות השיתופיות הגיש תגובה מטעמו ובה ציין כי לשיטתו אין מקום לערוך דיון נוסף בסוגיה. זאת לאחר בחינה מעמיקה של פסק הדין שהראתה כי לפסק הדין אין השלכות רוחב משמעותיות.

לכן, גם לשיטת הרשם, אין בקביעות פסק הדין כדי להשליך באופן ישיר ומוחלט על יתר האגודות השיתופיות בסוגיה הקונקרטית, ועל דיני האגודות השיתופיות בכלל. זאת מאחר ובפסק הדין נבחנו מערכות היחסים הקונקרטיות ששררו בין האגודות השיתופיות שהיו צד להליך, והכרעת בית המשפט נתבססה על הראיות הקונקרטיות שהציגו בפניו הצדדים בנסיבות העובדתיות הפרטניות.

לפיכך, סבור הרשם כי פסק הדין לא התיימר לקבוע, ואף אינו קובע, קביעה עקרונית באשר למהות הון האגודות השיתופיות ולאופן חלוקתו בין חבריהם, כי אם קביעה עובדתית פרטנית.

לכן החליט הרשם כי אין בפסק הדין כדי להשליך על העבר ועל החלטות שנתקבלו באגודות השונות בהסכמת הרפתנים.

הרשם אף ציין כי פסק הדין עצמו אינו מאפשר פתיחה או תקיפת פסקי משקם, הסדרים ותשלומים שנעשו מכח חוק ההסדרים במשק החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992.

כאמור, הנשיאה בייניש החליטה כי אין די בעצם קביעת ההלכה בעניין הנסיבות הקונקרטיות של חלוקת מניות תנובה אצל העותרות בכדי להצדיק קיומו של דיון נוסף בפני הרכב מורחב.

הנשיאה מנמקת את החלטתה לדחות את העתירה לדיון נוסף בכך שקביעת פסק הדין נשענת על הנסיבות הפרטניות של העניין ביחס לצדדים להליך ועל הראיות הקונקרטיות שהציגו למערכת היחסים המשולשת ששררה במהלך השנים בין תנובה, האגודות השיתופיות הרלבנטיות וחבריהן הרפתנים.

ממילא קבע בית המשפט קמא עצמו (ר' סעיף 117 לפסק דינו של השופט עמית וסעיף י"ד לפסק דינו של השופט רובינשטיין), אין לראות בתוצאת פסק הדין כמחייבת בעניינן של כל האגודות השיתופיות ואין לייחס לפסק הדין השלכות רוחב.

בסיפא של פס"ד קובעת הנשיאה כי "בפן המעשי פסק הדין מתבסס על ניתוח מפורט המביא לידי ביטוי הולם את היחס בין הרכיבים של הקולקטיב בקואופרטיב ובין הצורך ליתן ביטוי ליחס שבין יחידות ההשתתפות לחלקם של יצרני החלב באספקת כמות החלב, עפ"י חלוקה מהותית פרטנית. עיון במכלול הנמקותיו של בית המשפט מוביל למסקנה כי ההכרעה שהתקבלה מתיישבת עם עקרונות הקואופרציה – מושג חברתי מורכב ורב רבדים הרגיש להתפתחויות כלכליות ואידיאולוגיות שונות – ונשענת על פסקי דינו של בית משפט זה (לצד כתבי מלומדים שונים)".

נציין כי בפס"ד של הנשיאה ללא מצאנו התייחסות לטענותיו של עו"ד אביתר קנולר לפיהן:

"להבדיל, בשל הלך פרשנות זו, של "משקפיי היום", התעלם, למשל, בית המשפט הנכבד מדרך רישום יחידות ההשתתפות בתנובה במאזני אגודת המושב כנכס של אגודת המושב במקביל לרישומו כהון במאזני תנובה, דבר שלבטח יש בו כדי להוות אינדיקציה חזקה יותר מנושא נטל המס המוגבר, ורישום כזה הרי מהווה לכל הפחות ראייה לכאורה. אלא שבשל דרך פרשנותו, דווקא בכך לא מצא בית המשפט הנכבד אינדיקציה, כי הבעלות ביחידות שייכת לאגודה כפי שרשום. יצוין, כי דרך פרשנות זו הביאה את בית המשפט הנכבד להתעלם מכך, שרישום "השתתפות בהון האגודה" נעשה כנכס בספרי האגודות (המשקיע) וכהון בספרי תנובה (מקבלו) (וזאת בניגוד לאמור בס' 64 ו – 66 לפסק הדין), כמו גם בהתעלם מכך, שרואי החשבון חיוו משך עשרות רבות של שנים דעתם וקבעו – ללא סייג – כי יחידות ההשתתפות שייכות לאגודות ולא לחבריהן, וכי דברים אלו אושרו משך עשרות שנים על ידי חברי המושבים עצמם באסיפות הכלליות של האגודות" (הדגשות במקור - ב.מ).

עוד טוען עו"ד אביתר קנולר כי -

"פסק הדין מרוקן מאזני האגודות מתוכנם בכך שהופך אותם על פיהם, בקובעו, כי נכס השייך לאגודת המושב והרשום ככזה במאזנים, אינו כזה, ולכך השלכות מרחיקות לכת על מהימנות של המאזנים והדוחות הכספיים בישראל, עד כדי פגיעה קשה בהתנהלות העסקית ובאופן קבלת ההחלטות הנגזרת מן המאזנים והדוחות הכספיים."

להערכתנו הסוגיות אשר נדונו בפס"ד ישובו ויעלו בצורות שונות ומגוונות בעתיד.