גרסת הדפסה
קיבוצים מספר: 086-2010

מועדי התיישנות חובות לביטוח לאומי

פס"ד כרמלי שניתן בשנות השבעים קבע שעל חובות לביטוח לאומי לא חלה התיישנות שכן היחסים בין המוסד לביטוח לאומי למבוטחיו הם יחסים במשפט הפומבי ולא יחסים חוזיים.

פס"ד כרמלי שניתן בשנות השבעים קבע שעל חובות לביטוח לאומי לא חלה התיישנות שכן היחסים בין המוסד לביטוח לאומי למבוטחיו הם יחסים במשפט הפומבי ולא יחסים חוזיים.

משמעות סיווג זה הנה שחוק ההתיישנות אינו חל על תביעות של המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי ביטוח.

הטעמים העומדים ביסודה של הלכת כרמלי נעוצים בעובדה שאין מדובר בתובענה רגילה, כהגדרתה בחוק התיישנות אלא בגביית חוב על פי פקודת המיסים גבייה והחוב מהווה למעשה מס. בנוסף, מאופיין תשלום דמי הביטוח כמס בכך שאין זיקה בין התשלום ובין שירות כלשהו הניתן למשלם המס האינדיבידואלי.

בפס"ד נעמה נסייר מיוני 2010, התייחס בית המשפט העליון לזכות של חייב להעלות טענת התיישנות כנגד חוב שנוצר כלפי רשות מקומית שהוא בגדר חוב מינהלי המשולם על פי פקודת המיסים (גבייה).

בית המשפט העליון קיבל את טענת המערער לפיה ההליך המינהלי מאפשר לו להעלות טענת התיישנות, ועל הרשות המנהלית לעמוד במסגרת ההתיישנות הקבועה בחוק, כדי לשרת תכלית שלשמו נחקק החוק.

להלן ציטוט מפסיקת בית המשפט העליון "האם מבחינת תכליתו של מוסד ההתיישנות ישנו טעם טוב ליצור הבחנה הנעוצה בכך שהחוב נגבה באמצעי גבייה מינהליים? אני סבורה שהתשובה שלילית. כל הרציונלים העומדים ביסוד טענת ההתיישנות כוחם יפה גם כאשר מדובר בחוב הנתבע בהליך גבייה מינהלי. הקושי של האזרח בשמירת ראיותיו והצורך שלו בוודאות תקציבית אינם מושפעים כהוא זה מהשאלה כיצד פועל הנושה לגביית חובו. גם השיקולים של ויתור ומחילה ושל אינטרס הציבור באי העסקת מערכות השלטון בחובות ישנים, תקפים באותה מידה. על פני הדברים אין מקום להשאיר את האזרח חשוף בפני סיכון של תביעה ללא מגבלת זמן, אך בשל כך שמדובר בהליך שאינו נפתח בהגשת תובענה בבית המשפט"

בשנת 2009 נדרשה הגב' לבנה חג'ג לשלם למוסד לביטוח לאומי חובות בגין השנים 2000-2002. הגב' חג'ג', באמצעות עו"ד יוסי נקר, הגישה תביעה כנגד הדרישה הנ"ל לבית הדין האזורי בנצרת, בטענה שעל החובות הנ"ל חלה התיישנות כקבוע בחוק ההתיישנות.

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת קבע כי לאור כך שחוב לביטוח לאומי נגבה ככל חוב שגבייתו בדרך מנהלית ניתן ליישם את הלכת בית המשפט העליון גם במקרה הנ"ל. בית הדין בחן האם קיים שוני בין סוגי הרשויות המנהליות (עירייה והמוסד לביטוח לאומי) והגיע למסקנה כי לא קיים הבדל של ממש ביניהן. לאור האמור, קיבל בית הדין האזורי לעבודה את התביעה ופסק שעל המוסד לביטוח לאומי להשיב לתובעת את הכספים שגבה ממנה בגין החוב שבתקופת ההתיישנות.

חשוב לציין כי מאחר והפסיקה הנ"ל ניתנה ע"י בית הדין האזורי לעבודה ולא ע"י בית הדין הארצי היא אינה מחייבת את המוסד לביטוח לאומי במקרים אחרים.

לפרטים והבהרות ניתן לפנות לגב' שרונה שחר במשרדנו בעפולה בטלפון 04-6484785.