בפסק דין עקרוני שניתן בביהמ"ש העליון בעקבות ערעור שהוגש ע"י עו"ד זיו שרון ועו"ד מיכל סולומונוביץ נקבע שבכדי להכיר בחברה כ'מוסד כספי' לעניין חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה), תשמ"ה-1985 (להלן: "חוק התיאומים"), אין הכרח שהיא תוגדר ככזו לעניין חוק מע"מ. ומהות פעילותה היא שתקבע את סיווגה. (ע"א 10011/07 פור חברה לניהול תיקי השקעות בע"מ נ' פקיד שומה אשקלון).

כללי

בסעיף קיזוז ההפסדים בפקודה (סעיף 28) קבוע כלל רחב, המתיר לקזז הפסד כנגד כל הכנסה חייבת אחרת של הנישום באותה שנת מס. למרות זאת, קיימת הוראה בחוק התיאומים (סעיף 6(ז)(1)(ב)(1)), המורה כי הפסדים ריאליים מניירות ערך בשנת המס יקוזזו רק כנגד רווח ריאלי מניירות ערך. זאת במטרה למנוע מן הנישום הגנה יתירה, הבאה לידי ביטוי באפשרות לנכות הפסדים מניירות ערך אשר למעשה אינם חלק מפעילותו העסקית, ולא נגרמו כחלק מהוצאותיו לצורך יצירת הכנסות בתחום עיסוקו.

להוראה זו, בחוק התיאומים, קיים חריג (סעיף 6(ז)(1)(ב)(2)), לפיו כאשר מדובר במוסד כספי אשר סחר בניירות ערך הוא תחום עיסוקו, עסקינן בהפסדים ובהוצאות עסקיים, ולא בהפסדים הוניים על פירותיה המושקעים של חברה שאינה מוסד כספי.

נסיבות פסה"ד

החברה המערערת, שיוצגה ע"י עוה"ד זיו שרון ומיכל סולומונוביץ, הוכרה ע"י מנהל מע"מ (החל משנת 2003) כמוסד כספי, בהתאם לחוק מס ערך מוסף. החברה משפחתית, והמערער הוא בעל השליטה והנישום המייצג שלה לפי פקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה").

בשנות המס 1999-2001 סחרה החברה בעבור עצמה במספר מכשירים פיננסיים, והצהירה על הפסדים - בהם ביקשה להכיר כהוצאה, שניתן לקזזה אל מול הכנסות המערער ובת זוגו ממקורות אחרים.

פקיד השומה לא הסכים לקיזוז כאמור, בהסתמכו על הוראה בחוק התיאומים לפיה "הפסד ריאלי מניירות ערך" יקוזז כנגד "רווח ריאלי מניירות ערך בלבד", ולא יוכר כהוצאה שניתן לקזזה מכל הכנסה (הוראה שמאז בוטלה).

המערער טען כי יש לראות בחברה "מוסד כספי" אשר לפי חוק התיאומים יכול לקזז הפסדים מניירות ערך, מכל הכנסה חייבת. אמנם מנהל מע"מ סיווג את החברה כמוסד כספי לפי חוק מע"מ רק מיום 1.1.2003 - אך במהות פעלה החברה כמוסד כספי גם בשנים הרלבנטיות, ואין לראות בסיווג הפורמלי דרישה מקדמית לעניין חוק התיאומים.

ביהמ"ש המחוזי דחה את הטענה כאמור וקבע כי הסיווג ע"י מנהל מע"מ הוא סיווג תקף גם לחוק התיאומים ואין ליתן תוקף רטרואקטיבי לאישור משנת 2003.

על כך הוגש ערעור.

ביהמ"ש העליון קבע: סיווג לעניין מס הכנסה אינו תלוי בהכרח בסיווג לעניין מע"מ

ביהמ"ש העליון קבע כי ההכרה בחברה כמוסד כספי לעניין חוק התיאומים אינה תלויה בסיווג פורמלי כמוסד כספי על ידי מנהל מע"מ והחברה יכולה לנכות את כל הפסדיה מניירות ערך כהוצאות עסקיות - ובנסיבות אלה אין צורך להבחין בין סוגי המכשירים הפיננסיים בהם סחרה.

מבדיקת העובדות ביהמ"ש מצא כי במישור העובדתי-מהותי פעלה החברה כמוסד כספי כמשמעו בחוק מע"מ. השאלה היחידה שהיה צורך להכריע בה היא, האם העובדה שהחברה לא סווגה פורמלית על ידי מנהל מע"מ כמוסד כספי בשנים הרלבנטיות, מחייבת את המסקנה שהיא אינה באה בגדרי "מוסד כספי" לעניין חוק התיאומים.

ביהמ"ש בחן את לשון חוק התיאומים, את תכליתו ואת הפסיקה הקיימת וקבע כי הסעיף אמנם מפנה לחוק מע"מ, אך אין הוא מתייחס למוסד שסווג כמוסד כספי לפי חוק מע"מ.

חברה המבקשת להחשב כמוסד כספי לעניין חוק התיאומים תהיה חייבת להוכיח לפקיד השומה כי פעילותה עונה על דרישות הסעיף - אך לצורך כך אין היא חייבת להציג אישור פורמלי מגורם רשמי. אף ההגדרות השונות למונח "מוסד כספי" בחוק מע"מ אינן כוללות דרישה לאישור או להכרה פורמלית. חלופות אלה כוללות דרישות מהותיות (דוגמת "העוסקת בקבלת כספים") אך לא דרישות לסיווג פורמלי.

לפיכך קבע ביהמ"ש כי גם בשנות המס 1999-2001 פעלה המערערת כמוסד כספי, כמשמעו בחוק התיאומים ולפיכך יכולה היא לקזז את הפסדיה מניירות ערך לפי סעיף 28 לפקודה.

לפרטים והבהרות ניתן לפנות לעו"ד שרון בכר במשרדנו בת"א.