בחוזרנו מס' 9/06 מנינו את הדרכים השונות העומדות בפני הועד המקומי להטיל תשלומי חובה והם:

1. הטלת ארנונה – אפשרית במגבלות הרגילות החלות על כל רשות עירונית (העלאת שיעורי הארנונה דורשת אישור משרד הפנים, נדרש אישור השרים במקרה של שינוי חריג ועוד). בנוסף על וועדים מקומיים מוטלות דרישות נוספות כגון קבלת אישור המועצה האזורית, הטלת ארנונה ראשונה יכולה להתבצע רק באישור השרים החל משנת 2005 וכיוצ"ב;

2. חוק עזר – אינה אפשרית מאחר והועד המקומי אינו מוסמך לחוקק חוקי עזר;

3. באמצעות סעיף 14 לפקודת המועצות המקומיות.

בית המשפט העליון בפס"ד מיום 18/6/07 עע"ם 1922/06 ועד מקומי בוסתן הגליל נ' דורון אפרתי עסק באפשרות הועד המקומי להטלת תשלומי חובה לפי סעיף 14 לפקודת המועצות המקומיות. בפסק הדין קבע ביהמ"ש:

"דעתנו היא כי צדק בית המשפט המחוזי בפסק דינו. בהחלט היה צורך לקבל את אישורו של הממונה על המחוז לעניין הטלת האגרות שהמערערים ביקשו להטיל על תושבי הישוב. משהבענו בפני בא כוחם של המערערים הוא הודיע על חזרתו מן הערעור.

הערעור נדחה איפוא ללא צו להוצאות"

לאור האמור ברור כי נדרש אישור הממונה על המחוז לשם הטלת תשלומי חובה מהסוגים הנקובים בפקודת המועצות המקומיות.

למיטב ידיעתנו קיימת הנחיה חד משמעית, מזה שנים רבות, של הייעוץ המשפטי במשרד הפנים לממונים על המחוז שלא לתת אישורים שכאלו כך שבפועל נחסם אפיק זה של דרישות תשלום.

גם בפסק הדין בעניין אביב אלדג'ם נ' ועד מקומי קיבוץ אילון (עת"מ (חי') 4083/07 (טרם פורסם)) שניתן ימים ספורים אחרי החלטת בית המשפט העליון ובו נקבע כי דרישות התשלום שהוצאו לעותרים על ידי הועד המקומי אינן כחוק.

לאור פסקי דין אלו אנו ממליצים בפני הוועדים המקומיים לבחון בקפדנות את ההליכים בהם נעשה שימוש לצורך הטלת תשלומי החובה על מנת להימנע מפני מצב של שוקת שבורה וזאת בשל תביעות תושבים להשבת סכומים ששולמו על ידם.

לפרטים ולהבהרות ניתן לפנות למשרדנו בעפולה.