לאחרונה ניתן פס"ד בבימ"ש לתביעות קטנות אשר חייב את מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") בתשלום ריבית, בעת השבת דמי חכירה בעקבות טעות בגודל המגרש, וזאת בניגוד להוראותיו הפנימיות (תק 2317/04).

בעקבות טעות בגודל המגרש, נאלץ המינהל להשיב לחוכר דמי חכירה ששולמו ביתר. החוכר דרש את סכום ההחזר בתוספת הצמדה וריבית, אולם על פי נוהל פנימי של המינהל, המינהל מבצע החזר תשלום רק בתוספת הצמדה ללא ריבית. המינהל הבהיר כי אינו משלם ריבית וגם אינו דורש ריבית ממי שחייב חוב, אלא רק ממי שלא משלם לאחר דרישה.

ביהמ"ש נדרש לקבוע האם המינהל פעל כדין.

סעיף 6 לחוק פסיקת ריבית קובע מצבים בהם לא יפסקו ריבית ו/או הצמדה לפיו. מדובר במצבים שונים בהם קיים הסכם בין הצדדים הקובע הסדרים לעניין זה או קיים חיקוק.

במקרה נשוא פסק הדין לא הוצג בפני ביהמ"ש הסכם בין הצדדים הקובע הסדרים לעניין אי תשלום ריבית ולפיכך נותר לו לבחון האם קיים חיקוק, אשר לפיו פטור המינהל מתשלום ריבית.

ביהמ"ש קבע כי משלא פורסמו הוראות הנוהל הפנימיות של המינהל בכל דרך שהיא ונותרו עלומות ומועברות בעל פה מפה לאוזן – אין בהן כדי להוות מעשה חיקוק הדוחה את תחולתו של חוק הריבית.

לאור האמור קיבל ביהמ"ש את התביעה במקרה הנדון, שעניינה חיוב המינהל בתשלום ריבית כשהוא מבצע החזר דמי חכירה ראשוניים ושנתיים.

החלטה זו יכולה להוות פתח לתביעות נוספות כנגד המינהל בגין אי תשלום ריבית בהחזרים שהושבו ו/או יושבו לחוכרים.