כללי

א. סוגיית זכויות חברי אגודה על מגרשים המיועדים להחזר חובות עלתה לדיון בביהמ"ש המחוזי בירושלים, בעניין תבורי יוסף ואח' נגד בקוע – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח', ה"פ 3349/04.

העובדות

ב. מושב בקוע מצוי בהליך הסדר חובות לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי משפחתי, התשנ"ב – 1992 (חוק ההסדרים). המושב נמנה על המושבים החברים בארגון מושבי מבואות ירושלים בע"מ (בפירוק), הנמצא בהליכי פירוק החל מאוקטובר 1988. על פי פסק משקם חב המושב לארגון עשרות מיליוני שקלים.

המשקם הוציא צו מניעה המונע מהמושב או מחבריו לעשות כל עסקה במקרקעי המושב שהושכרו או הוחכרו לו ע"י מינהל מקרקעי ישראל או ע"י הסוכנות היהודית.

המחלוקת:

ג. רוב חברי המושב חייבים כספים למושב. אולם, החברים שפנו לביהמ"ש פרעו את חובותיהם ולפיכך הם טוענים כי ראוי להסיר את המגבלה מהחלק המיוחס להם, באופן רעיוני, במקרקעי המושב.

זכויות החברים במקרקעי המושב

ד. זכויות המושב מוגדרות בהסכם משולש לפיו, המינהל הוא בעל הקרקע, הסוכנות היהודית היא השוכרת של הקרקע והמושב הוא בר רשות, אשר משלם דמי חכירה למינהל. החברים אינם מוגדרים בהסכם כבעלי זכויות ישירים אלא כמתיישבים אשר המושב נתן להם רישיון שימוש בנחלות החקלאיות, וזאת על מנת לקיים יישוב חקלאי ולעבד את הקרקעות. הזכויות שמקנה ההסכם המשולש למושב עצמו, לרבות במקרקעי ההרחבה, אינן מוקנות לחברים.

ה. גם החלטה 737 אינה מקנה זכויות ישירות לחברים, אלא טובת הנאה עקיפה. להחלטה זו נילוות זכויות ברורות המחלחלות אל החברים, שכן המושב עצמו נשלט ע"י חבריו ושליטה זו מקנה להם יכולת להיות מעורבים בדרכי ניצול הזכויות המוקנות בהחלטה 737, באופן שבו טובת הנאה תיוחס בסופו של דבר לחברים.

ו. ביהמ"ש קבע כי האפשרות לזכייה בטובת הנאה אינה יוצרת בהכרח זכויות, אלא היא יכולה להיות בבחינת ציפייה בלבד.

ז. בבחינת מערך ההסכמות באותו מקרה נלמד כי אמנם טובת ההנאה מתכנית 737 יצאה אל הדרך, אך החברים לא הגיעו למצב בו נוצרה זיקה מספיקה בינם לבין קרקעות ההרחבה. החברים פרעו את חובותיהם למושב מתוך ציפייה שבכך יקנו זכות לרכוש חלקה בקרקעות ההרחבה. אולם, בעצם התשלום הם לא הפכו למועמדי המושב.

ח. בהתאם להלכה קיימת קבע ביהמ"ש כי קיימת הפרדה בין האישיות המשפטית של האגודה השיתופית לבין האישיות המשפטית של כל חבר באגודה. פועל יוצא של הפרדה זו הוא שחוב של האגודה כלפי צד ג' אינו יוצר כשלעצמו, חוב של חבר האגודה כלפי אותו צד ג' ואף לא חוב של החבר כלפי האגודה. בהיעדר הסכמה על ייחוס של הזכויות אל החברים, אין העברה אוטומטית שלהן לחבר הבודד, ואין לחבר כזה זכות קניינית או זכות בעלות ברכושו או בנכסיו של המושב, על אף שהחבר, בעבודתו ובמאמצים שהשקיע עם השנים, השתתף בצבירתו של אותו רכוש.

ט. ביהמ"ש נסמך על בג"ץ הקשת הדמוקרטית וקובע כי צפיית החברים לזכות בשטחי ההרחבה, מיוסדת על זכות יתר שאיבדה את תוקפה. ההסדר על פי החלטה 737, ממנו מוזנת הציפייה נתפס כהסדר הפוגע בצדק החלוקתי.

י. על פי ביהמ"ש הוראות המעבר של החלטה 737 לא נועדו לאפשר לחברי המושב את המשך ההנאה מאותו הסדר, אלא נועדו להגן על נושי המושב שסמכו על ההסדר ועל צפי הכנסות המושב כתוצאה מיישומו.

י"א ביהמ"ש אינו מקבל את תביעת החברים אולם לגישתו יכלו החברים להתנות את פירעון החוב בקבלת זכויות במקרקעי ההרחבה. לגישתו, תניה כזו (בכפוף לזכויות קודמות של נושים), מוכרת על פי הדין.

י"ב הערה: לפס"ד השלכות על מיסוי פעולות חברים במקרקעי המושב והוא מצטרף לשורה של פסקי דין נוספים לפיהם זכות ההמלצה למגרש בהרחבה אינה עולה לדרגת "זכות במקרקעין" על פי חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) התשכ"ג – 1963.