ביום 14 באוגוסט, 2005 ניתן פס"ד בביהמ"ש המחוזי בת"א, ע"א 3394/02 ממ"י נגד וליד אלדח, אשר הבהיר מהם התנאים לקיומה של התיישנות במקרקעין וקבע כי אלה לא התקיימו באותו עניין.
ממ"י טען שהנתבע תפס חזקה ללא רשות ושלא כדין בקרקע שבבעלות המדינה (המדינה רשומה כבעלת הנכס), גידר אותה ועשה בה שימוש ללא רשותו וללא הסכמתו של ממ"י. מעשיו של הנתבע מהווים השגת גבול במקרקעי המדינה ולפיכך עליו לסלק ידו מהנכס. ממ"י ידע על הפלישה רק בשנת 1995 ומאז החל לנקוט בהליכים לפינוי.
הנתבע טען כי הוא מחזיק במקרקעין ברציפות עוד משנות השלושים ומאחר וחלפו יותר מעשרים וחמש שנים, הרי שחלה התיישנות דיונית והמדינה או ממ"י אינם יכולים לתבוע עוד.
ביהמ"ש קבע כי לצורך טענת התיישנות על המחזיק במקרקעין להוכיח כי בעל המקרקעין ידע על פלישתו של המחזיק ותוך כך ויתר על זכותו או מחל עליה (להלן: חזקה נוגדת). החזקה הנוגדת מקבלת משנה תוקף, לדעת ביהמ"ש, כאשר מדובר במקרקעי המדינה. להבדיל מקרקע פרטית, כשמדובר במקרקעי הציבור, אין המדינה מוחזקת כמודעת למצבם במשך השנים.
על הנתבע היה להוכיח כי המדינה או ממ"י ידעו על חזקתו בקרקע והתנגדו לה לפחות עשרים וחמש שנים טרם כניסתו של חוק המקרקעין לתוקף. טענה זו לא הוכחה ולפיכך התקבל ערעורו של ממ"י לסילוק ידו של הנתבע מן הקרקע.
סעיף 20 בחוק הקרקעות העותומאני (לפני שבוטל) הקים לטובת אדם שהחזיק במקרקעין חזקה נוגדת (כלומר שבעל המקרקעין ידע על כך ולא עשה דבר), מחסום דיוני, המונע מהבעלים הרשום לתבוע ולדרוש את פינויו. על המחזיק להחזיק במקרקעין, חזקה נוגדת במשך 25 שנים עד לכניסת חוק המקרקעין לתוקף (ב- 1969).
לצורך קיומה של חזקה נוגדת צריכים להתקיים שני תנאים:
האחד – על הנתבע להוכיח שחזקתו נוגדת את זכות הבעלים הרשום. לפי גישת ביהמ"ש העליון יש להוכיח כי מתקיימת הסתמכות של המחזיק על כך שבעל המקרקעין הרשום מחל על הפגיעה בזכותו (או במילים אחרות – השלים עם הפגיעה בזכותו).
השני – החזקה צריכה לבוא מכוח טענת זכות בעלות של המחזיק. כלומר, על המחזיק לטעון שהוא הבעלים של המקרקעין, הגם שאין מוטל עליו נטל להוכיח כיצד נהיה בעליהם. במקרה והמחזיק מודה שחזקתו אינה מכוח בעלות – עליו להשיב את המקרקעין לבעליהם הרשום, והגנת סעיף 20 כאמור, לא תסייע בידיו.
באותו מקרה נשוא פסה"ד, היה על הנתבע להוכיח שהמדינה או ממ"י היו מודעים לכך שהוא מחזיק בנכס ושהביעו בשלב כלשהו הסתייגות מהמצב. הנתבע לא הוכיח את מועד הידיעה - לשם הוכחת חזקה נוגדת במשך התקופה הנדרשת.