ביום 25.4.04, נתקבל בבית המשפט המחוזי בחיפה פסק דין, בתובענה שהגיש עו"ד עופר גראור, ממשרד אטיאס פרוכטר ושות', בחיפה בשם מושב ציפורי כנגד מינהל מקרקעי ישראל.

במסגרת התובענה, נתבקש בית המשפט להצהיר ביחס לזכויות מושב ציפורי בשטח של כ- 150 דונם מתוך שטחי המשבצת, כי המושב עומד בתנאי הוראות המעבר לגבי החלטות מועצת מקרקעי ישראל מס' 717 ו- 727, בהתאם להוראות החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 972.

להלן נעמוד בקצרה על השתלשלות העניינים שהובילה להגשת התובענה.

ביום 25.9.1996 החליטה הנהלת המינהל לאשר את בקשת מושב ציפורי למימוש זכויותיו בשטח של כ- 150 דונם עפ"י החלטות מועצת מקרקעי ישראל 717 ו- 727. כפועל יוצא מההחלטות וההסכמות דלעיל לגבי מימוש זכויות המושב במקרקעין, נתן המינהל למשרד המסחר והתעשייה הרשאה לתכנון המקרקעין. התכנית החלה להידון בפני הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, נצרת, ביום 18.8.1997. ברם, מאז סוף שנת 1997 ועד לאמצע שנת 2001, במשך כ- 4 שנים, התעכב הטיפול בתכנית במסגרת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, מחוז הצפון, בין היתר, בשל עיכוב שרבץ לפתחם של המינהל ושל משרד המסחר והתעשייה.

בסופו של דבר, רק ביום 12.11.2001 החליטה הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז צפון, על הפקדת התכנית בתנאים, וביום 15.1.2003 אושרה התכנית (בכפוף למספר תיקונים). התכנית פורסמה למתן תוקף בעיתונים ביום 21.7.2003, וברשומות ביום 6.8.2003. התכנית שינתה את ייעוד המקרקעין, משטח חקלאי לייעודי תעשייה, מסחר וכיו"ב שימושים עסקיים נלווים. כן קבעה התכנית הוראות תכנוניות שונות לגבי המקרקעין.

בבואו לממש את זכויותיו, כאמור באישור המינהל משנת 1996, הודיע המינהל למושב, כי לשיטתו, לא חלות על המושב הוראות המעבר על פי החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 972, ולפיכך זכויות המושב במקרקעין ימומשו בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל המחליפות את החלטות מס' 717 ו- 727 (כלומר החלטה מס' 949, המחליפה את החלטה מס' 717, והחלטה מס' 969 המחליפה את החלטה מס' 727) כאשר ידוע כי ההחלטות ה"חלופיות" מרעות באופן ניכר, את מצב המושב ופוגעות, קשות, בזכויותיו.

בפסק הדין, נתקבלה טענת המושב, לפיה הוא עומד בתנאי הוראות המעבר שנקבעו החלטה מס' 972 וכי בהתאם, יש להחיל עליו את החלטות 717 ו- 727 של מועצת מקרקעי ישראל (על פי בחירת המושב). את פסק דינו, ביסס בית המשפט על שלושה טעמים חלופיים שהעלה המושב, ושדי היה בכל אחד מהם, כך על פי פסק הדין, כדי לקבל את התובענה:

1. ( נפסק שהמועד הקובע לעניין תחולת תנאי החלטה מס' 972 לגבי החלטות מס' 717 ו- 727 צריך להיות ה- 15.11.01 ולא ה- 15.8.01, כפי שקובעת החלטה מס' 972. כזכור, בהתאם להחלטה מס' 972 של מועצת מקרקעי ישראל, מכיר המינהל לצורך הוראות המעבר בתוכנית שאושרה להפקדה בתנאים לפני יום 15.8.01 (סעיף 2.2 להחלטה). בפסק הדין קבע בית המשפט, כי התאריך 15.8.01 נקבע משום שצו הביניים בבג"צ הקשת המזרחית ניתן במועד זה, אולם מאחר וצו הביניים קבע שהוא ייכנס לתוקפו תוך שלושה חודשים ממועד ההחלטה, הרי שהמועד הקובע צריך להיות 15.11.01.

2. ( לחילופין נפסק שבנסיבות בהן עוכב הטיפול בתוכנית במשך כ- 4 שנים תמימות על ידי המינהל והמשרד לתעשייה ומסחר, יש לנהוג עם המושב בגמישות ואין להימנע מהחלת הוראות המעבר לגבי המקרקעין, אפילו היה ה- 15.8.01 המועד הקבוע לתחולת הוראות המעבר. בית המשפט הוסיף וקבע בהקשר זה, כי ככל שהמדובר בהחלטות מס' 717 או 727, אין המדובר בהחלטות הנגועות באי חוקיות, שאז היה על אינטרס ההסתמכות לסגת מפני חובת הרשות להפסיק נוהג בלתי חוקי. מאחר ובבג"צ הקשת המזרחית נקבע, כי ההחלטות אינן סבירות, נקבע בפסק הדין שיש לצמצם את פועלה של החלטת בג"צ באופן שלא תפעל רטרואקטיבית, לתת משקל לאינטרס ולבחון כל מקרה על פי נסיבותיו.

3. ( לחילופי חילופין ובכל מקרה, נפסק שמתקיימים לגבי המושב הוראות סעיף 1.2 ב' להחלטה מס' 972 המחייב קיומו של הסכם השבה או הסכם הרשאה. בית המשפט ראה במכלול ההתקשרות בין המושב לבין המינהל משום הסכם השבה בקובעו, שמחד, סירב המינהל לחתום על הסכם מפורט כל עוד המתין להוראות המעבר וכעת, לאחר שהותקנו הוראות המעבר, אין הוא יכול לטעון לאי תחולתן על המושב, מאחר וטרם נחתם הסכם מפורט.

לקביעות בית המשפט בפסק הדין נודעת חשיבות רבה. במיוחד בכל הנוגע לקביעת בית המשפט שיש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, והמינהל לא יוכל להסתפק בהחלה מכניסטית של הוראות המעבר. ראוי לציין שמסקנה זו אושרה לאחרונה גם ב- בג"צ 10934/02 קיבוץ כפר עזה ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' (פסק דינו של כב' השופט אור בעתירות שהוגשו ביחס לחוקיות הוראות המעבר).

המינהל הגיש ערעור על פסק הדין, וערעורו טרם נדון. יועציו המשפטיים של מושב ציפורי, אטיאס פרוכטר ושות' עורכי דין, סבורים שהערעור חסר יסוד. נשוב ונעדכנכם בדבר השתלשלות העניינים בערעור.