כללי

1. התאחדות האיכרים בישראל ואיכרים ותיקים בראשון לציון ונס ציונה הגישו בתאריך 26/05/2002 עתירה לבג"צ שמטרתה למנוע פגיעה בזכויות החקלאים הפרטיים בדרך של שינוי החלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 402.

   העתירה הוגשה באמצעות עורכי הדין חיים ועמי עדיני.

   ההצעה לשינוי מדיניות מקרקעי ישראל הובאה לישיבת מועצת מקרקעי ישראל שאמורה היתה להתכנס ביום א' בערב במשרד ראש הממשלה ובינתיים נדחתה למועד אחר.

   ההצעה לשינוי שהוגשה להחלטת המועצה קבעה כי על קרקע חקלאית במגזר העירוני לא ניתן יהיה לבצע שינוי יעוד בעתיד על פי החלטה זו.

   העותרים טוענים כי הניסיון לשנות את המדיניות שנקבעה בהחלטה 402 לפני למעלה מ- 12 שנים הינו מפלה , חסר תום לב , נגוע בשיקולים זרים , בלתי חוקי ונעשה בחוסר סמכות, בין היתר בהיותו מנוגד לחוק מקרקעי ישראל ולהחלטות הממשלה בנדון.

   בית המשפט הורה למועצת מקרקעי ישראל להשיב על העתירה תוך 14 יום, זאת מתוך הנחה שבתקופה זו לא תתקבלנה החלטות בלתי הפיכות ע"י המועצה.

   שינוי יעוד לפי החלטה 402

2. החלטה 402 נתקבלה ע"י מועצת מקרקעי ישראל ב- 19.12.88 (החלטה מצ"ב). לפי ההחלטה ניתן לבצע שינוי ייעוד וניצול בתשלום דמי היתר בשיעור 51% מערך קרקע הנמצאת בתחום שיפוט של עירייה או מועצה מקומית.

   ההצעה לשינוי החלטה 402 שהובאה להחלטת מועצת מקרקעי ישראל הכניסה מספר שינויים מהותיים בהחלטה שפרושם שינוי מדיניות מקרקעי ישראל בקרקעות הנמצאים בתחום שיפוט עירוני.

   
   

3. בהצעה מוצע לשנות את הגדרת "קרקע עירונית". להלן ההגדרה החדשה המוצעת:

   "מקרקעין עירונית" – מקרקעין הנמצאים בתחום שטח שיפוט של עירייה או מועצה מקומית, ושאינם בתחום מועצה אזורית, אשר אחד מהיעודים המותרים, בהתאם לתכנית שחלה במועד בו נחתם חוזה החכירה המקורי אינו לחקלאות או שאינם מקרקעין שהוקצו למטרות ציבוריות".

4. ההגדרה החדשה הנה פגומה ומפלה את החקלאים וזאת בין היתר, בשל הסיבות הבאות:

   א. היא סותרת את הגדרת "קרקע עירונית" בחוק מקרקעי ישראל.

   ב. היא סותרת את הגדרת "קרקע עירונית" בהחלטה מס' 1 של מועצת מקרקעי ישראל.

   ג. היא אינה חלה על מקרקעין בתחום מועצה אזורית, יהא ייעודם אשר יהא.

   ד. היא סותרת חוזי חכירה של מפעלים ושל מגרשי מגורים מהוונים ו/או ששולמו בגינם בהם דח"ר ו/או דמי חכירה מהוונים, ומפלה אותם מול אחרים.

   ה. היא סותרת את התחייבותו בכתב של מנהל המינהל שניתנה במועד תיקון התוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה ( לעניין היטל השבחה).

   ו. היא מחריגה ומפלה מקרקעין שהחוזה המקורי בגינם היה חקלאות או מטרות ציבוריות לעומת חוזים להם מטרות שונות.

5. גם הגדרת " חוזה חכירה"- מפלה באופן דומה לאמור לעיל.

6. סעיף 4 להצעת ההחלטה עוסק בשיעור דמי החכירה (נטו) השיעור שנקבע 31% אינו נכון מתמטי (כמובן לרעת החוכרים!) השיעור הנכון הוא 25.5% ( 0.5 X 51% ).

7. סעיף 12 להצעת החלטה קובע כי החלטה זו תחול "על חוזי חכירה ביחס למקרקעין ששטחם אינו עולה על 70 דונם". דהיינו, אם החוזה חל על שטח גדול מזה, לא חלה ההחלטה (ללא קשר לגודל השטח לגביו מתבקשים שינוי הניצול ו/או הפיצול ו/או היעוד) . גם סעיף זה מחריג לכאורה את האגודות החקלאיות בצורה מפלה. אולם: אם הנוסח היה שההחלטה אינה חלה "על שינוי ניצול ו/או פיצול ו/או יעוד בשטח העולה על 70 דונם" (או מספר אחר של דונמים), שזה דומה למגבלת השטח של ועדת מילגרום לגבי 717, ניתן היה לקבוע החלטה אחידה לכל המגזרים ללא אפליה.

   מן הראוי היה לקבוע הנחיה מתאימה לאגודות החוכרות משבצת המורכבת ממספר נחלות. כל נחלה מייצגת חוכר אחד אשר נקבע לו גודל שטח מסוים. לפיכך יש להוסיף הבהרה לפיה מגבלת השטח באגודות כאמור יהיה לפי מספר נחלות.