כללי

סעיף 90 לצו המועצות האזוריות קובע שכל ישוב יתנהל על ידי ועד מקומי.

ב- 11/99 תוקן צו המועצות האזוריות בכל הנוגע לבחירת ועד מקומי בישובים שיתופיים שאינם קיבוץ, קבוצה או מושב שיתופי שמכונים בצו "ישוב שיתופי מאוגד". תיקון זה משליך בכל הקשור לזהות הועדים ולהרכב חברי הועד המקומי במושבים.

בעניין זה ראה בהרחבה בחוזרינו מס' 21/2000.

הועד המקומי הינו במעמד של רשות מקומית

הועד המקומי הישוב השיתופי מוקם ופועל מכוח סעיף 3 לפקודת המועצות המקומיות (נוסח חדש) ודינו כדין מועצה מקומית.

סעיף 12 לפקודת המועצות המקומיות קובע:

"12. דין ועד מקומי (תיקון תשכ"ו)

לענין סעיפים 10 עד 11 ו-13 א דין ועד מקומי כדין מועצה מקומית; אולם העסקאות של ועד מקומי הנמנות עם המפורטות בסעיף 11, טעונות אישור המועצה המקומית, והחלטת המועצה המקומית בדבר מתן האישור תהא טעונה אישור כאילו היתה העסקה בנכסיה של המועצה המקומית".

סמכויות הועד המקומי

לועד המקומי סמכויות מוניציפליות בתחומו כמו של רשות מקומית.

לועד המקומי הסמכויות השיוריות שהמועצה האזורית אינה משתמשת בהם.

סעיף 132 (א) לצו המועצות המקומיות מועצות אזוריות [תשי"ח 1958] קובע:

"לועד מקומי יהיו, בתחום הנהלתו, אותן הסמכויות שיש למועצה בתחום המועצה לפי סעיף 63 לצו זה, בכל אותם התנאים וההגבלות שסמכויות המועצה מותנות או מוגבלות בהם, אולם הועד לא יהיה רשאי להשתמש בסמכויות אלה אלא במידה שהמועצה אינה משתמש בהן וכל עוד שאין בכך משום סתירה להחלטות המועצה שהודיעו עליהן לועד, ולחוקי העזר שלה".

פס"ד גני יהודה[1]

הועד המקומי בגני יהודה הגיש תביעה כנגד מינהל מקרקעי ישראל (להלן "המינהל"), וכנגד האגודה השיתופית במושב וכנגד המועצה האיזורית דרום השרון וכנגד משרד הפנים.

הועד המקומי דרש שהמינהל יחכיר לו את השטחים הציבוריים במושב ולא לאגודה השיתופית. במקרה זה היתה גם דרישה ספיציפית לגבי קרקע שעליה היה מבנה ששימש צרכניה.

בעתירה טען הועד המקומי שהוא מעוניין לחכור את השטחים הציבוריים על מנת שיוכל לפתח אותם ולעשות בהם שימוש לרווחת כל תושבי הישוב.

עמדת מינהל מקרקעי ישראל

מינהל מקרקעי ישראל התנגד להקצאת שטחי הציבור לועד המקומי.

את התנגדותו נימק המינהל בכך שמקרקעין המיועדים לצרכי ציבור על פי תב"ע מאושרת, ניתן להחכיר רק למועצה האזורית ולא לועד המקומי.

כשירות הועד המקומי

השופטת פלפל בפסק הדין דחתה את עמדת המינהל.

ביהמ"ש קובע שלא קימת כל מניעה חוקית להחכיר מקרקעין ציבוריים לועד המקומי.

"מכאן שהמחוקק קבע בצו המועצות המקומיות שסמכויות הועד המקומי מקבילות לסמכויות המועצה האזורית. בעניין החכרת מקרקעין הוסדרו סמכויות ספציפיות בסעיף 135 (א) לעיל. מכאן אין כל מניעה תכליתית או פרשנית שלא להקצות קרקעות לועד מקומי לצורך קיום תפקידו על פי חוק, בהתאם למגבלות הקבועות בסעיף 135 (א) לעיל".

מדיניות מינהל מקרקעי ישראל

ביהמ"ש מבקר את מדיניות המינהל שלא להחכיר לועד המקומי מקרקעין המצויים בתחום הישוב.

"לא יעלה על הדעת, כי בשל מדיניות הנסמכת על החלטות שמלפני עשרות שנים, יוותרו שטחים ציבוריים בידי המשיב מס' 1 שעה שהגוף המופקד על ניצול השטחים הציבוריים לתועלת הציבור ורווחתו, יהיה חסר כל זכות חוקית על אותם שטחים.

מדיניות המשיב מס' 1 צריכה להיבחן מחד במסגרת סמכותו להקצות קרקעות לגופים אשר יגשימו את תכליתן".

פסק הדין

ביהמ"ש מחייב את המינהל להחכיר את השטחים הציבוריים לרבות מתחם הצרכניה בתחום הישוב גני יהודה לועד המקומי גני יהודה ולא לגני יהודה כפר שיתופי בע"מ.

מסקנות והשלכות פסק הדין

1. הועד המקומי הינו במעמד של רשות מקומית

ביהמ"ש קובע בצורה חד משמעית את מעמד וסמכויות הועד המקומי כרשות מקומית לכל דבר. הדבר מחזק את עמדתינו לענין הזכאות לפטור ממס שבח לפי סעיף 72 לחוק מס שבח במקרים בהם במושבים ובקיבוצים נמכרים שטחים ציבוריים והתמורה מיועדת למטרות מוניציפליות. ראו חוזרינו מס' 21/2000.

2. יתרונות חוזה המשבצת

יש לאבחן את מקרה גני יהודה מיתר המושבים והקיבוצים. המקרה של גני יהודה שונה מהמצב השורר ברוב המושבים בארץ. בגני יהודה לאגודה השיתופית לא היה חוזה עם המינהל לגבי שטחי הציבור. לעומת זאת ברוב המושבים והקיבוצים הקרקע הציבורית כלולה בתוך חוזה המשבצת שמעניק את הזכויות בכלל המשבצת לאגודה השיתופית.

אבחנה זו צוינה בפסק הדין:

"נכון הוא כי בהקצאה בדרך של "חוזה משבצת" מוחכרים שטחים דוגמת הצרכניה לאגודה השיתופית במושב המשמש גם כועד מקומי. אולם, כפי שפורט לעיל, מצב הדברים השונה בגני יהודה, מחייב התייחסות שונה להקצאת הקרקעות הציבוריים, כפי שקיים שוני בהקצאת הקרקעות לחברי המושב (הקרקעות מוקצים באופן פרטי ולא כחוזה משבצת)".

לאור זאת רצוי שמושבים והקיבוצים יקפידו על חידוש חוזה המשבצת.

3. פס"ד כפר טרומן[2]

בעניין מושב כפר טרומן נקבע בפסק דין שניתן ע"י כב' השופט קלינג כי הזכויות בשטחים הציבוריים שייכות לאגודה השיתופית ולא לועד המקומי.

במקרה זה לאגודה השיתופית היה חוזה משבצת לגבי כלל המקרקעין.

המבקשים טענו כי חלק ממגרשי ההרחבה נוצרו משינוי יעוד של שטחים ציבוריים במושב, שאינם של האגודה בתור שכזו, אלא של המושב בתור "ועד מקומי", הפועל על פי "צו המועצות המקומיות" (מועצות אזוריות) התשי"ח - 1958.

ב' השופט קלינג דחה טיעון זה וקבע:

4. חוזה חכירה לדורות

באמרת אגב אומר ביהמ"ש בפס"ד גני יהודה שיש לבחון את המדיניות של הקצאת השטחים הציבוריים שנעשית במסגרת חוזה המשבצת:

"מדיניות שלפיה יוקצו שטחים אך ורק לאגודות השיתופיות במסגרת "חוזי משבצת" ראויה לבחינה מחודשת לאור השינויים המתהווים ביישובים בהם קיימות אגודות שיתופיות אשר אינן כוללות את כל תושבי היישוב ובמקרה זה אף פחות ממחצית מתושבי היישוב".

אמירה זו, גם אם נאמרה בדרך אגב עלולה לגרום להתפתחות מדאיגה בכל הנוגע להמשך החכרת שטחי הציבור לאגודות. הדבר מחזק את הצורך לקדם את הליך החתימה על חוזה לדורות ומדגיש את החיוניות של קבלת זכויות חכירה במקרקעי המשבצת על שם האגודה. אמירה כזו מדגישה את היתרון של חוזי חכירה (ואפילו חוזה חכירה חקלאי) לעומת חוזה בר רשות מתחדש, בכך שהוא מונע את "הסכנה" שבעתיד תיבחן מחדש מדיניות הקצאת המקרקעין לאגודה השיתופית.

5. חבר תושב

יתכן ופס"ד גני יהודה מבטא מגמה שעלולה להתרחב. לאור מגמה זו קיים יתרון בגישה האומרת שראוי לקבוע ולהגדיר את מעמדם של מתיישבים בהרחבה כ"חבר תושב" דהיינו לקבלם כחברים באגודה במעמד של חברים שיש להם זכויות בעניינים מוניציפליים בלבד.

לגישת "חבר תושב" יתרונות נוספים בתחומי המיסוי.