גרסת הדפסה
מושבים מספר: 126-2010

חלוקת תמורת הזכויות בתנובה – פס"ד בבימ"ש העליון

בפס"ד מפורט ומנומק היטב על פני 80 עמודים ע"י הרכב של שלושה שופטי בית המשפט העליון: א'' רובינשטיין, ס'' ג''ובראן, י'' עמית. נקבע ע"י השופט י'' עמית ובהסכמת שני חבריו באשר לתוצאת פס"ד כי הזכויות בתנובה אשר חולקו בהתאם להשתתפות בהון תנובה שייכות למי שנשא בתשלומם (בג"צ 861/07, ע"א 8192/09, ע"א 2054/09).

בפס"ד מפורט ומנומק היטב על פני 80 עמודים ע"י הרכב של שלושה שופטי בית המשפט העליון: א' רובינשטיין, ס' ג'ובראן, י' עמית. נקבע ע"י השופט י' עמית ובהסכמת שני חבריו באשר לתוצאת פס"ד כי הזכויות בתנובה אשר חולקו בהתאם להשתתפות בהון תנובה שייכות למי שנשא בתשלומם (בג"צ 861/07, ע"א 8192/09, ע"א 2054/09).

להלן ציטוטים מתוך פס"ד העיקרי שניתן ע"י השופט י' עמית:

הקדמה

1. ".....לפנינו שלשה תיקים מאוחדים, שני ערעורים ועתירה, המעוררים שאלה משותפת: האם יחידות השתתפות בתנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע״מ (להלן: תנובה) אשר הוקצו על פי החלטת ועידת תנובה באופן יחסי לאגודות - למשיבה 2 בבג״ץ 861/07 (להלן: ניר בנים), למשיבה בע״א 2054/09 (להלן: באר טוביה) ולמערערת בע״א 8192/09 (להלן: נחלים) (שלשתן יחד, להלן: האגודות השיתופיות או האגודות, ובנפרד: האגודה) - הן נכס מנכסי האגודות הרשאיות לחלק אותן או את כספי הפדיון עבורן באופן שוויוני בין כלל חברי האגודה? או שמא יש לזקוף את יחידות ההשתתפות באופן יחסי לזכות חברי האגודה ששיווקו במהלך השנים את החלב באמצעות תנובה (להלן: הרפתנים או יצרני החלב)? ובמילים אחרות, האם מניות תנובה הן חלק מהון האגודה או יש לשייך אותן לרפתנים....."

סיכום ביניים

35. "שלושת התיקים שבפנינו מעלים שאלה זהה, והיא: האם יחידות ההשתתפות בתנובה - שהוקצו באופן יחסי לכל אחת משלוש האגודות על פי החלטת ועידת תנובה - הן נכס של האגודה או נכס של החברים יצרני החלב? כל אחד מהתיקים עשה דרכו ב״אוטו הירוק״ במעלה הדרך לירושלים עד לפתחו של בית משפט זה בדרך שונה. בעניין ניר בנים הועבר הסכסוך לבוררות עוד טרם החלטת האסיפה הכללית, הבורר פסק כי מניות תנובה שייכות ליצרני החלב, פסיקתו נהפכה בערעור על ידי רשם האגודות השיתופיות שעל פסק דינו הוגשה העתירה שבפנינו. בעניין באר טוביה החליטה האסיפה הכללית כי מניות תנובה הן רכוש יצרני החלב ובהתאם לכך חולקו המניות על פי ״מפתח גדיש״. החלטת האסיפה הכללית אושרה על ידי בית המשפט המחוזי ועל כך נסב הערעור שבפנינו. בעניין נחלים החליטה האסיפה הכללית כי מניות תנובה הן רכוש האגודה, החלטה שבוטלה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ועל כך נסב הערעור שבפנינו. זו אפוא נקודת הפתיחה: שני פסקי דין של בית המשפט המחוזי המצדדים בכך שמניות תנובה הן רכוש יצרני החלב, לעומת פסק דינו של רשם האגודות השיתופיות לפיו המניות הן רכוש האגודה....."

עניין ניר בנים

51. "הכרעתו של הרשם בעניין ניר בנים נשענת על שלשה אדנים מרכזיים:

האחד, מחיר המטרה ששולם לרפתנים היה זהה לתשלום אשר הועבר לרפתנים פרטיים שאינם חברים באגודה, הגם שהוא פוצל לשניים: קומיסיון + חיוב בגין השתתפות בהון מניות. מכך הסיק הרשם שהרפתנים לא נשאו בפועל בתשלום עבור ההשתתפות בהון המניות, שכן תשלום זה היה למעשה חלקו השני של הקומיסיון, אשר שולם בצורה של השתתפות בהון מניות. בנוסף, הרפתנים לא נשאו בתשלום המס עבור יחידות ההשתתפות, אלא בחלק מהתקופה הרלוונטית. הרשם קבע כי תשלום המס החלקי אינו הופך את הרפתנים לבעלים בנכס עבורו שולם המס, וכי לשם קיום הרעיון הקואופרטיבי היה ראוי שהרפתנים אכן יישאו בתשלום המס, כמי שנהנים משירותי האגודה הרשאית לגבות עבור השתתפות בהון כספים מחבריה באופן בלתי שוויוני, בהתאם למידת שימושם בנכסי האגודה. ובלשונו של הרשם: ״זהו הרעיון של התשתית הקואופרטיבית שדואגת לרווחת כל החברים ולא הופכת השקעה בהון של קבוצת משתמשים לבעליו של אותו הון״ (עמי 25 לפסק הרשם).

השני, מכסות החלב הועברו בשנת 1992 מבעלות האגודות ליצרני החלב ללא תמורה, ״ואין להעלות על הדעת, כי מי שקבלו את המכסה חינם מהאגודה, יזכו עתה בגלל טענות מופרכות, גם במניות תנובה על חשבון שאר חברי האגודה״.

השלישי, הון מניות תנובה הופיע במאזני האגודה תחת ״הון האגודה״, ואין ביאור או הערה המעידים על כך שאלו הוחזקו עבור החברים בנאמנות. הרשם ציין כי הדוחות הכספיים אושרו מדי שנה על ידי החברים ללא הערה או השגה מצד הרפתנים, וביכר את חוות דעתם של רואי החשבון מטעם האגודה על פני חוות הדעת מטעם העותרים.

טרם אדרש להנמקותיו של הרשם, אקדים ואבהיר כי הסוגיות דלעיל לא מעוררות שאלות שבעובדה באשר העובדות אינן שנויות במחלוקת, והמחלוקת היא לגבי המסקנות שיש לגזור מהעובדות. נדון להלן בסוגיות אלה אחת לאחת, ונפנה תחילה לעניין ״מחיר המטרה״ ושאלת השתתפותם של הרפתנים בתשלום עבור יחידות ההשתתפות."

עניין ניר בנים – הרישום במאזני האגודה

63. "דומה כי שלושת התיקים שבפנינו לא היו מגיעים לכלל התדיינות אילולא ״ההתנגשות״ בין הרישום של מניות תנובה כנכס של האגודה לאורך עשרות בשנים, לבין העובדה, עליה עמדנו לעיל, שמניות תנובה נצברו בזיקה ישירה לשיווק תוצרת החלב. את המחלוקת בין הצדדים ניתן לתמצת במשפט אחד: לשיטתה של האגודה, הרפתנים השתתפו לאורך השנים בהון האגודה ואילו האגודה השתתפה בהון תנובה, ואילו לטענת הרפתנים, האגודה הייתה אך "צינור" להשתתפותם בהון תנובה.

נזכיר כי תנובה חייבה את האגודה בתשלום הקומיסיון + רכישת מניות תנובה בהתאם לשווי התוצרת החקלאית ששיווקו חברי האגודה בכל חודש. האגודה מצידה, חייבה כל אחד מחברי האגודה, בהתאם לשווי התוצרת החקלאית ששיווק, כך שכרטיסי הרפתנים חויבו בגין רכישת מניות תנובה. הסכומים שגבתה האגודה מהרפתנים כ״הון מניות תנובה חלב״ נכללו במאזני האגודה בפרק הדן ב״השתתפות החברים בהון האגודה (ניר בנים - י.ע.)״.

64. הרשם ייחס חשיבות רבה לעובדה שגביית ההשתתפות בהון המניות של תנובה הופיעה במאזני האגודה תחת הכותרת ״הון האגודה״. הרשם ביכר את חוות דעתם של רואי החשבון מטעם האגודה ולפיה הזכויות בתנובה הוצגו בדוחות הכספיים של האגודה כהון של האגודה בהתאם לכללים חשבונאיים מקובלים ועל פי סעיף 2(א)(3) לתקנות האגודות השיתופיות (דו״ח כספי, פנקסים, ספרים והודעות), התשל״ו-1976 הקובעת כי ״אגודה רשומה תנהל רשימת השתתפות החברים בהון האגודה״.

65. אקדים ואומר כי איני סבור כי יש באופן הרישום בספרי האגודה כדי להכריע בזכויות הצדדים. הרישום מהווה אך ראיה מתוך מכלול הראיות (ראו, למשל: ע״א 219/56 ״הגואל״ אגודה הדדית להתיישבות המעמד הבינוני בע״מ נ׳ פקיד השומה, נתניה, פ״ד יא 579, 584 (1957)). הרישומים במאזנים ובדוחות הכספיים של האגודה יכולים גם להעיד על הדרך בה ראו הצדדים בעבר את הדברים, אך הרישום, כשלעצמו, לא מעיד בהכרח על זכות הקניין ביחידות ההשתתפות בתנובה ולא פותר את הסוגיה אם יש לשייכן לרפתנים או לאגודה. כללי החשבונאות אינם תואמים בהכרח את התפיסה המשפטית, לעיתים אף אינם תואמים את דיני המיסים (ע״א 6557/01 פז גז חברה לשיווק בע״מ נ׳ פקיד השומה למפעלים גדולים (לא פורסם, 20.11.06) פסקה 34 לפסק דינה של השופטת ארבל והאסמכתאות שם). לכן, הסוגיה שבפנינו צריכה להיבחן באספקלריא של מכלול הנסיבות העובדתיות והמשפטיות הצריכות לעניין."

66. "..... דומני כי בכך לוקה גישת הרשם בהנחת המבוקש, לאמור, מאחר שמדובר בהון האגודה, נרשמו מניות תנובה במאזן תחת הכותרת ״הון האגודה״, ועל כן אין מדובר בהון הרפתנים. אך זו בדיוק השאלה שבמחלוקת: האם אכן מדובר בהון האגודה או שמא בנכס השייך לרפתנים."

68. "..... קביעתו של הרשם לוקה בהנחת המבוקש ומתעלמת, לטעמי, מהמשמעות הנובעת מההערה למאזן. הצורך בעריכת רישום מדוקדק אשר ישקף את חיובו של כל רפתן, מתיישב עם התפישה לפיה יחידות ההשתתפות מומנו דה-פקטו מכספם של הרפתנים והרישום נעשה לצורך החלוקה הפנימית ביניהם. העובדה שהתשלום עבור מניות תנובה לא נעשה באופן ישיר מהרפתן לתנובה, אלא מהרפתן לאגודה ומהאגודה לתנובה, אינה מעלה ואינה מורידה (וראו והשוו: עניין בנק לאומי לישראל, בעמ' 495)."

72. "סיכומו של דבר, איני סבור כי ניתן להסיק מעצם רישום הון מניות תנובה תחת הכותרת ״הון האגודה״ כי מניות תנובה הן רכוש האגודה. מסקנתו של הרשם בנקודה זו מבוססת, כאמור, על ההנחה השגויה כי הרפתנים לא שילמו מכיסם עבור ההשתתפות בהון מניות תנובה. משהראינו כי לא כך הדבר, אזי רישום מניות תנובה כהון האגודה הוא בבחינת יצירת רכוש אגודה ״יש מאין״, באשר מניות אלה לא נרכשו מהון האגודה ולא מהונם של כלל החברים, אלא נרכשו בזיקה ישירה להיקף תוצרת החלב ששווקה על ידי הרפתנים."

עניין ניר בנים – מכסות החלב

76. "כאמור, הרשם יצא מנקודת הנחה כי עד לשנת 1992 הבעלות במכסות החלב הייתה בידי האגודה, אלא שלטעמי, אין הדבר כך. לא אכחד כי התשובה לשאלה למי הייתה הבעלות במכסות החלב עד לתיקון צו החלב אינה פשוטה....."

77. "על פני הדברים, דומה כי נוסח צו החלב לפני תיקונו תומך בגישת הרשם כי הבעלות במכסות החלב הייתה של האגודה. עם זאת, אנו מוצאים בפסיקה התייחסות לכך שתפקידה של האגודה השיתופית בהקצאת מכסות היה כשל מתווכת או מייצגת או נאמנה של חברי האגודה להם חולקו המכסות....."

80. "סיכומו של דבר, שאני נוטה לדעה שמכסות החלב היו ״קניינם״ של הרפתנים (מבלי להידרש לסיווג המדויק של הזכות) גם לפני תיקון צו החלב בשנת 1991....."

".....אך גם אם טעיתי במסקנתי, הרי שלשאלת הבעלות במכסות יצור החלב עד לתיקון צו החלב אין רלוונטיות לשאלת הזכויות במניות תנובה. אף אם אניח לטובת האגודה כי היא הייתה הבעלים של מכסות החלב בתקופה הרלוונטית, אין בכך כדי להשליך לענייננו....."

עניין ניר בנים - סיכום ביניים

81. "התמונה הנשקפת מהאמור לעיל היא כדלקמן: הרפתנים שילמו מכספם עבור ההשתתפות בהון מניות תנובה בדרך של ניכוי מהתמורה המגיעה להם עבור החלב, כל רפתן בהתאם לכמות התוצרת ששיווק; הרפתנים נשאו בנטל המס עבור הון מניות תנובה והחיוב בגין השתתפותם בו לא הוכר כהוצאה; גביית ההשתתפות בהון מניות תנובה הופיעה אמנם בספרי האגודה תחת הכותרת ״הון האגודה״, אך במקביל חויב וזוכה כרטיסו האישי של רפתן ורפתן, ומכל מקום, אין באופן הרישום במאזן האגודה כדי להכריע מהותית בשאלת הבעלות ביחידות ההשתתפות; הזכויות במכסת החלב היו שייכות מאז ומתמיד לרפתנים, אך גם בהנחה שהיו שייכות לאגודה, אין בכך כדי להקנות לה זכות בהכנסות הרפתנים וביחידות ההשתתפות בתנובה שנרכשו מכספי התמורה שהועברה לרפתנים עבור תוצרתם....."

עניין ניר בנים – למי שייכות הזכויות ביחידות ההשתתפות?

87. "הסכסוך במקרה דנן לא נסב על בעלות באמצעי ייצור כמו נחלות הכלולות במשבצת החקלאית או מכסות מים. ענייננו בנכס בדמות יחידות ההשתתפות בתנובה, נכס שנרכש אך ורק מכספי התמורה שקיבלו הרפתנים עבור תוצרתם, ללא השתתפות של כלל חברי האגודה. האגודה לא השקיעה בתנובה, להבדיל מהשקעה של האגודה באמצעי ייצור....."

88. "..... ומזווית אחרת: חבר אגודה המחויב עבור תערובת שצרך, הופך לבעלים של התערובת, אך לא הופך לבעלים של מכון התערובת בהתאם לכמות שצרך. אני נכון לקבל טענת האגודה כי ברגיל, אמצעי ייצור כמו מחלבה, מרכז מזון או מכון תערובת מהווה רכוש של האגודה ולא של המשתמשים בו, כאשר החזר ההשקעה בהקמתו של אמצעי הייצור מהווה חלק מהתמחיר הנגבה מהחבר המשתמש. בדרך זו, חבר המבקש לעבור לענף הרפת ולהשתמש בשירותי המחלבה, יישא בהשקעה הכרוכה בהקמת המחלבה, בדרך של ניכוי רכיב של ״החזר הון״ מכל ליטר חלב שישווק באמצעות המחלבה מכאן ולהבא. וכפי שנאמר על ידי הרשם בפסק דינו, התשלומים של צרכני המחלבה לא הופכים את המחלבה לרכושם של החברים המשתמשים, והמחלבה היא רכושה של האגודה. בדומה, גביית תשלומים עבור צריכת מים לא הופכת את צרכני המים לבעלים של מערכת המים השייכת לאגודה, למרות שמחיר המים כולל את מחיר ההשקעה. דא עקא, שבמקרה דנן, מניות תנובה אינן אמצעי ייצור. מניות תנובה הן חלק מהתמורה שנצמחה בעקבות שיווק החלב על ידי יצרני החלב, ובכך נבדל ענייננו משאלת הבעלות באמצעי ייצור.

האגודה טענה כי גביית ההון מהרפתנים נעשתה כפועל יוצא מחיוב האגודה על ידי תנובה בגין הון מניות תנובה. זאת, בהתאם לעקרון שאין עליו מחלוקת, ולפיו כל ענף מכסה את העלויות הכרוכות בשיווק תוצרתו. על עקרון זה אין מחלוקת אך דומני כי בנקודה זו טמון הכשל הבסיסי בטענתה של האגודה. אכן, כל רפתן חייב לשאת בעלויות הקשורות בענף שלו, כגון עלויות הובלה, הנהלת חשבונות, מיכלית החלב ועוד. אפילו נראה את ההשתתפות בהון מניות תנובה כ״עלות״ שהוטלה על הרפתן - ולא כך הדבר - הרי שעלות זו ״שייכת״ לרפתן, היא נזקפת לחובתו אך גם לזכותו. לכן, משנתברר כי ההשתתפות ב״עלות״ של הון מניות תנובה הצמיחה ברבות השנים זכויות בדמות יחידות השתתפות, הרפתן זכאי להן כמי שחויב במשך כל השנים בעלותן....."

89. "אין חולק על זכותה של האגודה לגבות מחבריה תשלום עבור הון האגודה. תקנה 5 לתקנות האגודות השיתופיות (ייסוד), תשל״ו-1976, המפנה לתוספת השנייה לתקנות אלה, קובעת כי האגודה תקבע בתקנותיה הוראות בעניינים הנוגעים לדרכי השתתפות החברים בהון האגודה (פרק ד׳ סעיף א׳ לתוספת השנייה). ואכן, הוראות חלק ג׳ לתקנון אגודת ניר בנים קובעות כי ״ ... הון האגודה מורכב מהשקעות הון של חברים שאת תמורתן אפשר לשלם בשיעורן, כפי שתחליט האסיפה הכללית״. ברם, במקרה דנן, לא נטען, וממילא לא הובאה כל ראיה המעידה על החלטה כלשהי של האסיפה הכללית אשר חייבה את הרפתנים להשתתף בהון האגודה בדרך של השתתפות בהון מניות תנובה. חיוב של חלק מהחברים להשתתף בהון האגודה כמוהו כחיוב של חלק מהחברים לשאת בהפסדי האגודה, ואין כל בסיס להפליה מעין זו. בהקשר זה, איני רואה לקבל את טענת האגודה כי ״שתיקתם״ של הרפתנים והסכמתם לשאת בחיובים בגין השתתפות בהון תנובה (חיובים שנוכו מהתמורה המגיעה להם עבור תוצרת החלב ששיווקו), מהווה הסכמה לכך שהגביה תיעשה ל״הון האגודה״. אין מדובר בהסכמה מודעת שבשתיקה, וכבר עמדנו על כך שעד ועידת תנובה בשנת 1999 לא ראו את יחידות ההשתתפות כבעלות ערך כלכלי. סיכומו של דבר, שאין ברישום מניות תנובה בספרי האגודה כדי להצמיח לאגודה זכות על חשבון קניינם הפרטי של הרפתנים."

91. "במאמר מוסגר ולמעלה מן הצורך אומר כי איני שולל את האפשרות להכיר בזכותם של חברי אגודה, הפועלים בענפים שונים, גם באמצעי ייצור בהם השקיעו באופן דיפרנציאלי. כך, למשל, אם חברי האגודה המגדלים מטעי פרי השקיעו בהקמת בית אריזה וקבוצת רפתנים השקיעה בהקמת מתקני תחמיץ, איני משוכנע כי עקרונות הקואופרציה מחייבים את התוצאה כי בבוא היום, כאשר האגודה תמכור את בית האריזה או את מתקן התחמיץ, חלקם של כלל החברים בשני אמצעי הייצור יהא שווה. יש להבחין בין זכויות שנרכשו על ידי האגודה בעקבות תשלום של כלל חברי האגודה לבין זכויות שנרכשו בכספם של חברים מסוימים ויש להבחין בין מפעל כללי לבין מפעל מיוחד (השוו לעניין שדה צבי בסעיף 10 לפסק הדין). יותר מרמז לכך עולה מעניין אביאל לגבי ייחוס הוצאות הקשורות בחבר או בקבוצת חברים, וכבר הראינו לעיל כי היו דברים מעולם גם באגודת ניר בנים, והרווח שהופק ממכירת מיכל חלב יוחס לרפתנים. על כל פנים, אין שאלה זו מתעוררת בענייננו, ואין אנו נדרשים לצלול לעומקה. על הדבר להיבחן, לכשיתעורר, בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי, על פי תקנות האגודה הקונקרטית וסמכותה לגבות מחבריה לטובת הון האגודה."

92. מספר הערות לפני סיום:

ד. "האגודה טענה כי החלטת ועידת תנובה היא תוצאה של פשרה. כך, לדוגמה, ניתן היה להגיע לתוצאה לפיה קיבוצים ותיקים יקבלו יותר יחידות השתתפות בתנובה מאשר קיבוצים צעירים ולכן אין להקיש מהחלטת הועידה לענייננו.

החלטת ועידת תנובה אכן מהווה פשרה בין מגוון האפשרויות החשבונאיות והמשפטיות לחלוקת יחידות ההשתתפות בין האגודות השיתופיות המרכיבות את תנובה. מבחינה זו, החלטת הועידה מבוססת על נוסחה שרירותית ופועלה במישור יחסי תנובה והאגודות החברות בה, והיא לא מחייבת ביחסים בין האגודה לחבריה. עם זאת, עצם ההחלטה לחלק מחצית מיחידות ההשתתפות בין האגודות השיתופיות באופן יחסי לכמות התוצרת החקלאית ששווקה על ידם לאורך השנים, מעידה על הזיקה ההדוקה בין כמות החלב ששווקה לבין צבירת יחידות ההשתתפות. לטעמי, יש בכך לתמוך בתזה של הרפתנים כי הם הגורם שיצר את הנכס בדמות יחידות ההשתתפות, ולכן הם הזכאים לבעלות בנכס זה.

למרות שפועלה של החלטת ועידת תנובה הוא במישור היחסים שבין תנובה לבין האגודות, יש בה ״להקרין״ גם במישור היחסים בין האגודה לבין הרפתנים, ודומה כי הצדדים סברו וקיבלו את ההחלטה כנתון שאין להרהר אחריו. ההחלטה להקצות 50% ממניות תנובה באופן שוויוני בין האגודות, הייתה פשרה נוכח הדרישה להקצות את כל מניות תנובה באופן דיפרנציאלי על פי היקף התוצרת החקלאית ששווקה על ידי כל אגודה."

ה. ולבסוף אם כי לא אחרון בחשיבותו ושמא אף הראשון בחשיבותו.

התוצאה של החלטת הרשם אינה צודקת. יחידות ההשתתפות בתנובה נרכשו והצטברו לאורך השנים, אך ורק בשל פרי עמלם ויגיע כפם של חברי האגודה ששווקו תוצרתם דרך תנובה. אין נפקה מינה אם מדובר בבעל מטע או מגדל ירקות ששיווקו את פרי מטעיהם ושדותיהם, או רפתנים ששיווקו את תוצרת החלב של פרותיהם. ככל שבחלב עסקינן, הרפתן הוא שהשכים עם בוקר לחליבה, הוא שחילק מספוא ותחמיץ לפרותיו, הוא שבוסס בבוץ וברפש של הרפת מדי יום, הוא שעמד למראשותיה של הפרה ורדית בשעותיה הקשות ולעיתים אף הזעיק וטרינר לטפל בה, והוא שהשקיע אונו וזיעת אפו בכל העבודות הקשות הקשורות ברפת ובחליבת הפרות. איני רואה טעם טוב בגינו נשלול מהרפתן חלק מהתמורה לפרי עמלו ויגיע כפיו - אותו חלק שנצבר לזכותו לאורך השנים בדמות יחידות השתתפות בתנובה - ונעבירה לחברים אחרים שלא שחו גוום בעבודות הרפת. תוצאה זו אינה צודקת בעיני, בוודאי לא לגבי חברי אגודה שבחרו לחיות במסגרת של מושב, להבדיל מחברי אגודה במסגרת של קיבוץ."

סיכום ומספר הערות לפני סיום

116. "עומדות רגלינו בסוף הדרך, וכעת, לאחר שאבק הטענות המשפטיות שקע, התמונה המצטיירת היא כלהלן: יצרני החלב חברי האגודות, שיווקו משך עשרות בשנים את תוצרתם לתנובה. ההוצאות הכרוכות בשיווק התוצרת נזקפו לחובת יצרני החלב והתמורה שנתקבלה נזקפה לזכותם. תנובה ניכתה מהתמורה שני סוגי תשלומים: בגין קומיסיון ובגין השתתפות בהון מניות תנובה. יחידות ההשתתפות בתנובה הלכו ונצטברו במהלך השנים בהתאם לכמות תוצרת החלב ששווקה על ידי כל יצרן חלב באמצעות האגודה. הזיקה ההדוקה בין מספר יחידות ההשתתפות שנצטברה לזכות כל אגודה לבין כמות החלב ששווקה על ידי יצרני החלב באגודה, מעידה כאלף עדים כי יחידות ההשתתפות הן קניינם של יצרני החלב. הם שיצרו בזיעת אפם את הנכס בדמות יחידות ההשתתפות בתנובה - שהוקצו לאגודות על פי כמות החלב ששווקו יצרני החלב באמצעותן - ונכס זה הוא קניינם של יצרני החלב בדין ובצדק."

117. שתי ״הערות אזהרה״ לפני סיום:

א. "התוצאה אליה הגענו בשלושת התיקים שבפנינו, אינה מחייבת בהכרח כי התוצאה תהא זהה בכל האגודות השיתופיות. כל מקרה יש לבחון לגופו על פי נסיבותיו, כל אגודה בהתאם לתקנונה, להסכמים בין חבריה, להחלטות האסיפה הכללית במהלך השנים, לרישומים בספרי האגודה ובכרטיסי החברים במהלך השנים ועוד. כך, לדוגמה, ייתכן שיש אגודות שמימנו בעצמן את ההשקעה במניות תנובה, ייתכן שיש אגודות בהן לא נוהלו כרטיסי חשבונות נפרדים לחברים או לא נגבה מהחברים תשלום לרכישת מניות תנובה ועוד. בנוסף, אין בפסק דין זה כדי ״לפתוח״ בהכרח החלטות שכבר נתקבלו באסיפות כלליות של אגודות שיתופיות אחרות לגבי חלוקת מניות תנובה בין החברים או כדי לפגוע ב״מעשה עשוי״ ככל שיחידות ההשתתפות בתנובה כבר נפדו ותמורתן חולקה. כל חלוקה שבוצעה וכל החלטה שכבר נתקבלה יש לבחון לגופא על רקע נסיבות קבלתה, ובין היתר, באספקלריה של מידת הפגיעה ברפתנים (או במשווקי תוצרת חקלאית אחרת), ״מעשה עשוי״, הסכמה, ויתור, מניעות, שיהוי, התיישנות וכיו״ב."

ב. פסק דיננו הוא במישור היחסים בין האגודה לחבריה, להבדיל ממישור היחסים בין האגודה או חברי האגודה לצדדים שלישיים כמו נושים, בנקים או משקמים לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ״ב-1992, שאף הטילו עיקולים על סכומים שהועברו על ידי תנובה לאגודות לטובת חובות האגודה לנושים. אף איני נדרש לנפקותו של סעיף 12 לחוק זה הקובע כי ״המאזנים המאושרים של גורם חקלאי, ובהיעדרם - המאזנים המבוקרים שלו, ישמשו ראיה לכאורה לקביעת החובות והזכויות של אותו גורם כלפי גורמים חקלאיים אחרים״.

ציטוטים מפס"ד של השופט א' רובינשטיין

א. "תיקים אלה מביאים לפתחנו סוגיה שבמהותה היא חברתית-כלכלית אך לובשת גם פנים משפטיות, ועניינה התפתחויות ציבוריות וחברתיות בנות העידן הנוכחי, המשנות פני מוסדות משכבר. סוגיה זו משל היא לתהליך חברתי-היסטורי שעבר על החברה הישראלית מן הקולקטיביות אל האינדיבידואליזם, מיעדים חברתיים חובקי כל - להפרטה. מה שלפני שנים לא רבות עלול היה להיראות ככפירה בעיקר, קרי, זכויות אינדיבידואליות פרטניות במערכת קולקטיבית, היום אינו כך עוד, ובמקומות רבים הפך ל״תפוס כפי יכולתך״.

על השלכות רוחב

י״ד. "את חוות דעתו (פסקה 117), חתם חברי בהערות אזהרה שעניינן השלכות הרוחב שהטרידונו. הוא מציין כי התוצאה בשלושת התיקים אינה מחייבת בהכרח תוצאה זהה בכל האגודות השיתופיות, הן במבט צופה פני עבר לגבי החלטות שנתקבלו, הן במבט צופה פני עתיד לאגודות אחרות, אשר עניינן ייבחן באופן ספציפי לנסיבותיו. אל נכחד, ברי כי פסק דין נרחב של בית משפט זה יש בו משום תקדים שייעשה בו שימוש. על כן, חשובה האזהרה; כך, הן כדי לא להניע אמות סיפים שכבר נתייצבו ואינן נעות עתה, והן כדי שלא לפטור בעלי דין ובעלי סמכות וגם את בתי המשפט מבדיקה פרטנית בכל מקרה, לגבי עובדות והשלכותיהן המשפטיות בתוך האגודות ובינן לבין חבריהן. כמובן אשר נקבע כאן יובא בחשבון במקומות הראויים. הוא הדין לענייניהם של צדדים שלישיים."

ט״ו. הכרעתנו אינה פשוטה. הרשם ביקש לילך בתלם ה״היסטורי״ של דמות האגודה השיתופית במושבים, בגדרי הרעיון הקולקטיבי, אשר לו גם הצדקים כלכליים. כך גם האגודות, אשר להן כמובן גם אינטרס כלכלי בשונה מן הרשם המייצג. אך כפי שמראה חברי, הבחינה המשפטית המקבילה את יחידות ההשתתפות לכמות החלב - ושוב נזכיר כי אין המדובר בכל יחידות ההשתתפות כולן, אלא בחלוקה מהותית ספציפית - משמע שהיא גם חלוקה צודקת יותר."

ציטוטים מפס"ד של השופט ס' ג'ובראן

"מחלוקת שנפלה בין חבריי עניינה בהגדרה המשפטית של היחסים בין האגודה השיתופית לבין החברים בה - האם אלו יחסי שליחות או שמא יחסי נאמנות או עירוב בין השניים. בעניין זה מסכים אני עם מסקנתו של חברי השופט עמית לפיה במקרה זה פועלת האגודה כשלוחה של הרפתנים, וזאת לכל הפחות ביחס לתפקיד שמילאה בשיווק התוצרת החקלאית ל״תנובה״. כיוון שסעיף 10(א) לחוק השליחות, התשכ״ה-1965 (להלן: חוק השליחות) קובע בלאו הכי כי נכס אשר מחזיק השלוח בעקבות השליחות, בענייננו - יחידות ההשתתפות - דינו כנכס אשר מוחזק בנאמנות, לא מצאתי צורך להכריע במקרה זה בשאלה האם מתקיימים גם יחסי נאמנות בין האגודה לבין הרפתנים. לפיכך, לא אוכל להצטרך למסקנתו של חברי השופט רובינשטיין לפיה מתקיימים במקרה זה יחסי שליחות-נאמנות וכי מתקיימים תנאיו של סעיף 1 לחוק השליחות או לקביעתו לפיה האגודה משמשת כשלוחה-נאמנה לכלל חבריה ולא רק ביחסיה עם הרפתנים. דומני כי כיוון שלסוגיה זו השלכות רוחב אל מעבר למקרה זה, מוטב שלא לקבוע מסמרות בעניין מבלי שהדבר נדרש על מנת להכריע בסוגיה הקונקרטית המונחת בפנינו."

השלכות מיסוי – פטור ממס לפי סעיף 94ד לפקודת מס הכנסה

פס"ד נותן תוקף לעמדתנו לפיה תמורת פדיון יחידות השתתפות בתנובה ובתעמ"ת פטורות ממס לפי סעיף 94ד לפקודת מס הכנסה הקובע פטור ממס על פדיון מניה של חבר באגודה שיתופית עד 317,000 ₪ קרי עד 634,000 ₪ ביחס לכל תמורה שמקבל חבר בגין פדיון זכויותיו בתנובה ובתעמ"ת.

בעניין זה ראו חוזרנו מס' 68/2007 "מיסוי פדיון יחידות השתתפות בתנובה – עדכון."