גרסת הדפסה
קיבוצים מספר: 009-2015

תביעת הקיבוצים נגד חברת חשמל – עדכון

1. במהלך הליך התביעה של 150 קיבוצים ומושבים שיתופיים המיוצגים ע"י עו"ד רון רוגין נגד חברת חשמל בבית המשפט המחוזי בחיפה, דחה בית המשפט העליון (כבוד השופט נ' סולברג) את בקשת רשות הערעור של חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן - חברת החשמל) נשוא רע"א 6992/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ. קיבוץ אושה ו-149 אחרים והרשות לשירותים ציבוריים חשמל.

ההליך הראשי מתמקד בשאלת סיווג התעריף המדויק שעל קיבוצים ומושבים שיתופיים הרוכשים במרוכז את החשמל מחברת החשמל לשלם לחברת החשמל, וזאת עבור התקופה שלאחר ה-1 בינואר 2006.

ראו גם חוזרינו – 94/2009 "אספקת חשמל שוויונית לחברי קיבוצים בכל רחבי הארץ", 76/2014 "תביעת הקיבוצים כנגד חברת החשמל – עדכון".

2. בתמצית, עניינה של בקשת רשות הערעור היתה טענת חברת החשמל כי לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית של הישובים השיתופיים, הרי שיש לסלק את התביעה על הסף.

הטעם לכך נעוץ בכך שהישובים השיתופיים הסכימו כי הסמכות לקביעת תעריף החשמל נתונה לרשות לשירותים ציבוריים חשמל (להלן - רשות החשמל). על רקע זה, ביקשה חברת החשמל לבנות טיעון על פיו היה על הישובים השיתופיים לתקוף, בזמן אמת (בשנת 2006) את הפרשנות של רשות החשמל למושג 'מכירה מרוכזת' ו'תעריף מכירה מרוכזת'.

במילים אחרות, הטענה הינה כי היה על הישובים השיתופיים לתקוף, בתקיפה ישירה, את פרשנות רשות החשמל בזמן אמת, ולא לתבוע השבה, בשנת 2010, במסגרת תביעה כספית.

עמדת הקיבוצים, ביחס לסוגיית הסילוק על הסף התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' טובי) ואושרה, בכללותה, בהחלטת בית המשפט העליון (כבוד השופט נ' סולברג).

3. כמקובל בהחלטות שעניינן בקשת רשות ערעור, נקבע כי, מבחינה דיונית, אין מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי היות ואין לומר כי היא יוצרת מצב בלתי הפיך או גוררת ניהול הליך באופן המנוגד לדין.

עוד נקבע בהחלטת בית המשפט העליון כי החריג בדבר "המקרה הנדיר שבו ניתַן לקבוע לאלתר כי הערכאה המבררת טעתה טעות ברורה" איננו מתקיים במקרה זה.

באותה נשימה, מבהיר כבוד השופט נ' סולברג כי "בפי חברת החשמל ורשות החשמל טענות כבדות משקל לגופו של ענין, אשר יש מקום להידרש אליהן ולבחון אותן כדבעי - באשר לסמכות בית המשפט, ההליך הראוי בנסיבות העניין, ההתייחסות לסעד השבת הכספים בכלל, ולשיהוי שבהגשת התביעה בפרט".

כבוד השופט סולברג מקפיד לציין כי הוא אינו נוקט עמדה לגוף הדברים אולם "אין זה מן הנמנע" כי תביעת הישובים השיתופיים "תידחה בסופו של דבר".

4. לעצם הדברים, החלטת בית המשפט העליון מתארת בצורה בהירה, רהוטה ומאוזנת את טיעון הישובים השיתופיים ואת טיעוני חברת החשמל ורשות החשמל כמעט לאורך כל הקו.

ההחלטה מקפידה לתאר היטב את טיעוני הישובים השיתופיים לגופם, כולל העובדה כי הוצעה על ידי הישובים השיתופיים - ונדחתה - הצעה להכרעה במחלוקת ללא הגשת תצהירים וללא חקירת מצהירים.

5. הטיעון החזק של הקיבוצים נוגע לתקופה שהחל מה-1 בינואר 2006 (מועד הכניסה לתוקף של 'תעריף מתח גבוה מרוכזת') וכלה בחודש אוגוסט 2009 (מועד אישור מתווה ההצטרפות להסדרת המעמד הפורמלי של 'מחלקי חשמל היסטוריים').

לדעת התובעים, התשובה לשאלה האם צרכן של חברת חשמל חייב לעתור, לאלתר, לבית המשפט הגבוה לצדק כנגד אי החלת תעריף כספי עליו בתור צרכן הנמנה על קטגוריה מסוימת, היא בשלילה.

לשיטת התובעים, היות ולא היתה מחלוקת על עצם הגדרת התעריף של מכירה מרוכזת, ואין עוררין באשר לגובה ההנחה, הרי שהשאלה מצטמצמת לשאלת סיווג הצרכן (הישובים השיתופיים) מבחינת לוח התעריפים.

6. הפרשנות של לוח התעריפים וספר אמות המידה היא שאלה משפטית.

העמדה הלכאורית של רשות החשמל על פיה אין מקום להחלת התעריף היות ואין בידי הישובים השיתופיים רשיון חלוקה ואספקה - ובמקביל אין מתווה, ולו ראשוני, להצטרפות למתווה זה, היא – להבנת התובעים - שגויה.

מכל מקום, שאלת פרשנות הגדרות בחקיקת משנה, המוצאת מכוח החוק, נתונה בידי בית המשפט המוסמך, ולא בידי הרגולציה.

7. לסיכום, התביעה של הישובים השיתופיים צלחה מחסום נוסף; אין פירושו של דבר, כי צפוי ניצחון בהליך זה.
ניסיונות להתפשר עם חברת החשמל נדחו, בשלב זה, על ידי חברת החשמל.

בנסיבות אלו, אין מנוס להמשיך בהתדיינות עצמה, וזאת מבלי להרפות מניסיונות הפשרה.

לפרטים ולהבהרות ניתן לפנות למר שמעון גדיש או למר אריאל וייל במשרדנו בעפולה.

חוזרים מקצועיים

קיבוצים

מושבים