בעתירה התבקש בג"צ לקבוע כי בין הצדדים (החבר והקיבוץ) התקיימו יחסי עובד מעביד החל מ-1 בינואר 2002 (מועד שינוי אורחות החיים בקיבוץ) ועד ליום 31 לינואר 2011 (המועד בו פוטר החבר מעבודתו).
במידה והעתירה תתקבל צפויות ההשלכות הבאות:
1. חיוב הקיבוץ כמעסיקו של החבר בתשלום פיצויי פיטורין.
2. תשלום דמי ביטוח לאומי עבור חברים העובדים במשק כפי שמשולמים דמי ביטוח עבור שכיר (בהתאם להכנסה בפועל ולא בהתאם לבסיס המשק).
רקע כללי
עד לסוף שנת 2001 היה הקיבוץ, קיבוץ שיתופי. החל משנת 2002 הוחלט על שינוי באורחות החיים בקיבוץ. השינוי כלל תאגוד של הענפים השונים בקיבוץ לישויות משפטיות נפרדות, הנפקת תלושי שכר פנימיים, קביעת שכר שונה בהתאם למשרה ומתן תקציב דיפרנציאלי, בהתאם להכנסה האישית של החבר.
החל משנת 1986 שובץ חבר הקיבוץ, בסידור העבודה של הקיבוץ לעבודה במדגה, ובשנת 1988 מונה החבר למנהל המדגה. במסגרת ההתארגנות לקראת תהליך השינוי נעשה מכרז לתפקיד מנהל המדגה, והחבר שעבד כמנהל המדגה נבחר להמשיך ולנהל את המדגה, כאשר מינויו אושר בהחלטת ועד ההנהלה הממונה של הקיבוץ ואושרר פעמיים נוספות.
ביום 30 לינואר 2011, נמסר לתובע מכתב פיטורים. גם באסיפת חברי הקיבוץ שהתקיימה ביום 6 למרץ 2011, הוחלט לסיים את העסקתו.
לאור ההחלטה הנ"ל הגיש החבר תביעה נגד הקיבוץ ונגד המדגה בקשר להפסקת עבודתו. הדיון נסב אודות השאלה האם התקיימו בין התובע (חבר הקיבוץ) לבין הנתבעות (הקיבוץ ותאגיד המדגה) או מי מהן יחסי עובד-מעביד, על מנת להכריע בשאלת סמכותו של ביה"ד לדון בתביעת התובע.
פסיקת בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
ביה"ד האזורי לעבודה קבע, לראשונה, כי נשמט הבסיס להחלת ההלכה הפסוקה לפיה אין מתקיימים יחסי עובד ומעביד בין חבר הקיבוץ לקיבוץ בשירותו הוא עובד, עת מדובר בקיבוץ בו נערך "שינוי באורחות החיים" (קיבוץ מתחדש);
ביה"ד פסק כי בין התובע (חבר הקיבוץ), ובין הנתבעים – הקיבוץ וענף המדגה בו עבד, התקיימו יחסי עובד ומעביד, החל מהמועד בו הוחלו עקרונות "שינוי אורחות החיים", והחל ממנו התקיימו גם הסממנים העיקריים הנוספים לעניין יחסים מסוג זה, דהיינו בחירת התובע במכרז ותשלום שכר דיפרנציאלי.
להלן נימוקי בית הדין האזורי לעבודה להחלטה הנ"ל:
1. הבסיס ההסכמי בכל הנוגע לעבודה שמבצע חבר הקיבוץ עבור ענף או מפעל של הקיבוץ השתנה.
2. חבר הקיבוץ איננו מופנה עוד לביצוע עבודה במסגרת סידור העבודה הקיבוצי לפי שיקול דעת הקיבוץ.
3. האחריות למציאת מקום עבודה ולפרנסת בני ביתו מוטלת על החבר.
4. הקיבוץ איננו מתערב עוד בשאלה היכן יעבוד החבר.
5. הכנסתו הכלכלית של כל חבר נגזרת מרמת ההכנסה שיש לו מהעבודה שבה בחר, מקצבאות המוסד לביטוח לאומי וממקורות אישיים נוספים (השכר הדיפרנציאלי).
6. לכל עבודה או תפקיד בענפי הקיבוץ נקבע שכר בהתאם לאופייה מהותה והיקפה, וישולמו בגינה זכויות נלוות כחוק.
7. כושר ההתפרנסות של החבר כבר איננו קניינו של הקיבוץ.
כנגד הפסיקה הנ"ל הוגש ערעור על ידי הקיבוץ ותאגיד המדגה לבית הדין הארצי לעבודה.
פסיקת בית הדין הארצי לעבודה
בית הדין הארצי לעבודה, בפסק דין שניתן ביום 3 בדצמבר 2013, קיבל את הערעור ופסק כי גם בקיבוץ המתחדש אין מתקיימים יחסי עבודה בין החבר לקיבוצו ולכן לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בתביעה במסגרת יחסי עובד-מעביד. להלן נימוקי בית הדין:
1. בנסיבות המקרה, בדומה לנפסק בפס"ד אמיר בונה, יש לראות ביחס כלפי המשיב (חבר הקיבוץ) את שני המערערים (הקיבוץ ותאגיד המדגה) כישות אחת והיא למעשה הקיבוץ כאגודה שיתופית.
2. לגבי חבר
אגודה שיתופית, הכלל מקדמת דנא הוא, שחבר באגודה עובד באגודה משום שהוא חבר בה,
והוא חבר משום שהוא עובד. במצב עניינים כזה, אין לראות את החבר כעובד במובן יחסי
עובד-מעביד, שכן עבודתו נלווית לחברותו ואינה נפרדת ממנה.
3. גם על פי
תקנון הקיבוץ, וגם על פי התקנות הרלוונטיות לעניין הקיבוץ כקיבוץ מתחדש, קיימת
חובת עבודה אינהרנטית של חבר הקיבוץ כלפי הקיבוץ בו הוא חבר. בנסיבות האלה, למרות
התאגוד נפרד של ענף המדגה, המשיב כחבר קיבוץ היה חייב בעבודה או במסגרת האגודה
השיתופית בה הוא חבר, דהיינו הקיבוץ, או בעבודה מחוץ לקיבוץ. ככל שמדובר בעבודה
מחוץ לקיבוץ, אזי כלפי המעביד צד שלישי, אכן מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין
חבר הקיבוץ לבין אותו מעביד. אולם, ככל שמדובר בעבודה במסגרת העבודה השיתופית, לא
מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין חבר הקיבוץ לקיבוץ. עבודתו כאן היא מכוח
חברותו בקיבוץ כאגודה שיתופית. כך נפסק בעניין בונה וכך חזרנו בעב"ל 441/08,
המוסד – אסתר ויניאר.
4. הפסקת עבודת המשיב במסגרת ענף המדגה, אינה יכולה להיחשב כפיטורים במקום עבודתו אצל מעביד נפרד, שהוא ענף המדגה. מעבר לזאת, לא ניתן לראות בקיבוץ במקרה שכזה כמעסיק של חבריו, דהיינו הוצאתו מגדרה של פקודת האגודות השיתופיות כאגודה שיתופית ביחס לחבריה – והרי זוהי משמעות קבלת הטענה לפיה קיימים יחסי עובד-מעביד במקרה שלפנינו.
5. לא למותר לציין, כי השינוי שחל בקיבוץ והפיכתו לקיבוץ מתחדש, לא שינו גם מבחינת תקנון הקיבוץ, את היחס בינו לבין חבריו. על פי תקנון הקיבוץ אין כל כוונה של שינוי ביחסים שבין הקיבוץ והענפים לבין החברים, כתוצאה מהשינוי המבני שחל בקיבוץ כאמור, ולכן ההתקשרות שבין המשיב לבין הקיבוץ נעשתה מתוקף היותו חבר קיבוץ, ולא עובד של הקיבוץ.
העתירה לבג"צ
להלן עיקרי הנימוקים להכרה ביחסי עובד מעביד בין חבר קיבוץ תל יוסף לקיבוצו.
1. החברים חופשיים לבחור לעצמם כל מקור פרנסה ובלבד שיכולו לספק את צרכי משפחתם ולשלם את מיסי הקהילה.
2. החברים אינם מחויבים להעביר את משכורתם לקיבוץ.
3. השירותים המסופקים לחבר מהקיבוץ אינם כתמורה לעבודתו אלא בתמורה לתשלום מיסי קהילה.
4. החברים אינם כפופים לסידור עבודה והקיבוץ אינו קובע את סדרי העבודה של החברים.
5. הקיבוץ אינו מעניק לחברים תקציב.
6. הקיבוץ משלם לחברים העובדים בקיבוץ שכר בהתאם לעבודתם ומנפיק להם תלושי שכר.
7. במצב שבו עבודת החבר באגודה אינה מחוייבת מעצם החברות, הרי שבאופן טבעי היא נובעת מהתקשרות חוזית נפרדת מהחברות ונוספת לחברות.
8. בקיבוץ מתחדש בו החבר אינו מחויב לתרום את כוח עבודתו לקיבוץ, לא ניתן לקבוע כי הקשר בין החבר לקיבוץ מקיים רצון משותף לשלול יחסי עובד מעביד (מבחן ההתקשרות).
9. כוונת הקיבוץ במודל שינוי אורחות החיים היתה להקנות לחברים מעמד של עובדים.
10. העסקת חברים כשכירים מותנת בהחלטת מוסדות הקיבוץ. הקיבוץ לא פירט מהם התנאים שצריכים להתקיים על מנת שתתקבל החלטה בנושא ומדוע החלטה לא התקבלה עד כה.
11. הרוב המכריע של חברי הקיבוץ אינו עובד בקיבוץ או שאינו עובד כלל. לכן אין זה סביר כי חברים אלו יכריעו האם החברים העובדים בקיבוץ זכאים ליהנות מחוקי העבודה המגינים על עובדים שכירים.
12. החלטת הקיבוץ על שינוי אורחות החיים והכללים שנקבעו בחוברת השינוי אינם גוברים על חוקי המגן לעובדים.
13. החבר עומד בכל המבחנים שנקבעו בפסיקת בתי הדין לעבודה להכרה כעובד (מבחן ההשתלבות).
14. הקיבוץ גובה מהחבר דמי ביטוח לאומי כשכיר.
15. הקיבוץ מפר את חובת השוויון. החברים העובדים כשכירים מחוץ למשק ושכירים העובדים בקיבוץ זכאים ליהנות מחוקי המגן בעוד החברים העובדים בקיבוץ אינם זכאים להגנה הניתנת לעובדים שכירים.
לפרטים ולהבהרות, ניתן לפנות לרו"ח אבנר עופר במשרדנו בעפולה.