בפס"ד שניתן לאחרונה בביהמ"ש השלום באשקלון (מפי כבוד השו' אורית ליפשיץ) נקבע כי תחנת דלק פנימית במושב ניר ישראל, אשר נועדה למטרות חקלאיות בלבד ואשר שימשה כתחנה מסחרית לשימושם של חברי המושב, הינה בניגוד להוראות רמ"י ובניגוד לתנאי חוזה המשבצת. (תל"א 200-07 מינהל מקרקעי ישראל נ' ניר ישראל מושב עובדים).

רקע

עסקינן בתביעה לצו מניעה וצו לסילוק יד אשר הוגשה על ידי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) כנגד אגודת ניר ישראל בקשר להפעלת תחנת דלק פנימית שמפעילה האגודה בשטח משבצת המושב, ואשר הופעלה באופן המאפשר לרכבים פרטיים של חברי המושב להשתמש בה באופן מסחרי.

תחנת הדלק הוקמה על פי היתר בניה שניתן בשנת 1999 על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה "שקמים". בהיתר הבניה צוין כי תחנת הדלק הינה "תחנת דלק שלא לשרות הזולת".

לטענת רמ"י, מטרת השכירות כפי שנקבעה בחוזה המשבצת בינה לבין המושב, הינה לחקלאות בלבד. בתחנת תדלוק פנימית רשאית האגודה לספק דלק לרכבים החקלאיים של האגודה וחברי האגודה וכן לרכבים פרטיים שבבעלות האגודה ואינה רשאית להפעיל את "תחנת התדלוק הפנימית" במתכונת הפטורה מתשלום לרמ"י בגין הפעלתה, ולספק דלקים לרכבים פרטיים של חברי המושב או של אנשים מחוץ למושב, דבר המהווה פעילות מסחרית לכל דבר וענין.

לטענת רמ"י, השימוש האסור של האגודה, בקרקע המשבצת ובאופן הפעלת תחנת התדלוק מהווה הפרה יסודית של תנאי רמ"י שניתנה לנתבעת להחזיק ולהשתמש בקרקע.

לטענת האגודה, השימוש במקרקעין והפעלת תחנת התדלוק במתכונת בה היא מופעלת מאז הקמתה ועד היום, עולים בקנה אחד עם השימושים המותרים על-פי החוזה, בהתאם לפרשנותו הראויה.

לטענת האגודה, מדובר בתחנת תדלוק פנימית אשר ממוקמת בפנים המושב ללא קרבה לצירי תנועה ראשיים ו/או חיצוניים והיא משרתת ציבור מסוים ומוגדר בלבד, עליו נמנים תושבי המושב, אשר הם הזכאים לקבל את מפתחות התדלוק לתחנה.

המתכונת בה פועלת התחנה הינה מצומצמת ועל בסיס שירות עצמי בלבד, כאשר התדלוק בתחנה מתבצע אך ורק באמצעות מפתחות תדלוק אלקטרוניים מקודדים ולא ניתן לרכוש דלקים בתחנה, באמצעות תשלום במזומן ו/או כרטיסי אשראי.

עוד טוענת האגודה כי, תחנת התדלוק פועלת באותה המתכונת כתחנת תדלוק פנימית מזה כעשור כמעט, וזאת בידיעת רמ"י ובהסכמתו המלאה. על הסכמה זו ניתן להקיש ממספר גורמים וביניהם, מספרן הרב של תחנות הפועלות במתכונת דומה ברחבי הארץ, אשר משרתות גם רכבים פרטיים.

כך או כך, לטענתה, כיום מנועה רמ"י מהעלאת הטענה כי האגודה אינה רשאית להפעיל את תחנת הדלק הפנימית, באופן שתספק דלק גם לרכבים הפרטיים של חברי המושב.

פסיקת ביהמ"ש

ביהמ"ש מקבל את התביעה וקובע כי השימוש שנעשה בתחנת הדלק הפנימית, באופן המאפשר לתושבי מושב ניר ישראל, ולרכבים של צדדים שלישיים שאינם חברי המושב לתדלק את רכביהם הפרטיים בתחנה, אינו מתיישב עם מטרת השכירות, שנקבעה בחוזה המשבצת, כמטרה חקלאית, ומשכך המדובר ב"שימוש החורג" למטרת השכירות.

ביהמ"ש מתייחס לעובדה כי חוזה המשבצת האחרון שנחתם עם האגודה הינו חוזה מתחדש לשלוש שנים, משנת 2002 וקובע:

"חוזה המשבצת משנת 2002, אשר לא היה בתוקף בעת מתן ההיתר להקמת תחנת הדלק הפנימית ואף אינו בתוקף כעת, אולם אין בכך כדי לשנות את המסקנה כי הקרקע עליה בנויה התחנה הינה קרקע שבבעלות המינהל, אשר ייעודה הינו חקלאי, בהתאם לחוזי המשבצת האחידים, הקיימים במושבים...

ככל שאכן אין חוזה משבצת בר תוקף בין הצדדים, כאמור בטענת הנתבעת, אזי עליה לסלק את ידה ממקרקעין שהינם בבעלות המינהל, ולה עצמה אין כל זכות בהם, שהרי כל זכות כזו, אם תינתן, תהא היא מכוח חוזה מסויים כזה או אחר, המספק לה רשות."

ביהמ"ש אף פונה לבחון את הוראת האגף החקלאי מס' 60ב' (מיום 20.12.1998), אשר קבעה את התנאים להפעלת תחנות דלק פנימיות ובין היתר קבעה:

"לא תתנהל שום מכירה של דלק ויסופק דלק רק לכלים חקלאיים ולכלי רכב שבבעלות האגודה, או של תאגיד בבעלותה המלאה של האגודה, וכן רק לכלים חקלאיים שבבעלות המתיישבים".

יצוין כי, להוראת אגף 60ב' אף צורפה "התחייבות בעניין נקודת תדלוק פנימית" (נספח א' להוראת אגף 60ב') עליה נדרשה לחתום אגודה אשר ביקשה להקים תחנת תדלוק פנימית שאינה מסחרית.

"משהוכח בפני כי הנתבעת וחבריה התעשרו ואף ממשיכים להתעשר מהקמתה והפעלתה של תחנת התידלוק, הרי שתחנת הדלק הפנימית, אשר הקמתה ואישורה נועדו למטרות חקלאיות בלבד, משמשת כתחנה מסחרית לכל דבר וענין וזאת בניגוד להוראות האגף החלות בעניינה ובניגוד לתנאי חוזה המשבצת, המאפשרים לנתבעת לעשות במקרקעין שימוש חקלאי בלבד...

מכל המקובץ לעיל, עולה כי מרגע שהחלה הנתבעת לאפשר תדלוק של רכבים פרטיים של חברי המושב ואף של הציבור הרחב, ולקבל תמורה כספית חודשית וקבועה מחברת אברך בגין התחנה, הפכה התחנה למסחרית כל דבר ועניין, הן כלפי הנתבעת והן כלפי חברת אברך, הפעלתה מנוגדת להוראת האגף החלות, ויש לאסור על הנתבעת את המשך השימוש כאמור."

ביהמ"ש מתייחס לטענות האגודה, לפיהן, בהתנהגות רמ"י לאורך השנים ניתנה מעין הסכמה לחריגה באשר לסוג הרכבים להם ניתן לספק דלק וקובע כי העדר אכיפה לאורך שנים אינו מקנה לנתבעת כל זכות להמשיך לעשות שימוש מסחרי במקרקעין חקלאיים, בניגוד לחוזה בין הצדדים ובניגוד להוראות האגף החלות בעניין.

"נוכח האמור לעיל, אני מורה על מתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת לאפשר בתחנת הדלק הפנימית בניר ישראל, תידלוק של רכבים פרטיים של חברי המושב ושל צדדים שלישיים."

להרחבה בעניין תחנות דלק פנימיות ראו חוזרינו: מס' 129/2012 "סיווג מטרת הקצאת קרקע לתחנת דלק כמסחר"; מס' 3/2010 "תחנת דלק "פנימית" מיועדת לאגודה ולחבריה לרבות כלי רכב פרטיים".

יצוין כי פסיקת ביהמ"ש אינה עולה בקנה אחד עם נוסח חוזה החכירה לדורות לאגודת המושב ולחבריה עפ"י החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 416, לפיו, ניתנה לאגודה ולחבריה אפשרות להשתמש בשטח המשבצת להקמת מפעל עסקי, זאת בנוסף לשימוש חקלאי (סעיף 5(ג) לנוסח חוזה 416) ואינה עולה בקנה אחד עם הצהרות רמ"י בבתי המשפט, לפיהן, ההתייחסות לבר רשות במשבצת הנחלות במושב היא כחוכר לדורות לכל דבר ועניין.