מטרת החוק (מתוך דברי ההסבר לחוק):

"להסדיר את פעולתן של ועדות קבלה ליישובים קהילתיים קטנים המונים לכל היותר 500 בתי אב, ובכלל זה הרחבות קהילתיות של קיבוצים, מושבים שיתופיים, מושבי עובדים וכפרים שיתופיים, ולעגן בחקיקה את דרכי הביקורת על החלטותיהן של ועדות קבלה".

החוק, אשר נועד לחזק את מעמד ועדות הקבלה באגודות הספציפיות העונות על הקריטריונים שבחוק, קבע הגדרה חדשה ל"יישוב קהילתי" –

"יישוב קהילתי – יישוב בגליל או בנגב המאוגד כאגודה שיתופית... או הרחבה של קיבוץ, של מושב שיתופי, של מושב עובדים או של כפר שיתופי..." (הדגשה לא במקור).

בהגדרה זו יצר החוק הבחנה, שלא הייתה קיימת עד חקיקתו, בין ישובים קטנים (עד 400 בתי אב) הממוקמים בנגב ובגליל ובין שאר הישובים שלא עונים על הקריטריונים הללו, לעניין קיום ועדות קבלה טרם הצטרפותם של מועמדים חדשים ליישובים. המשמעות של החוק היא כי בישובים שלא נכנסים להגדרה שנקבעה, ידרשו לשווק את מגרשי המגורים במכרז פומבי, דרישה שמשמעותה המעשית נוכח נסיון העבר היא שכלל לא יהיה שיווק של המגרשים.

בחוזר זה נציג שתי עתירות אשר הוגשו כנגד התיקון לחוק ומחכות להכרעת בג"ץ:

בג"ץ מטה יהודה

ביום 4.3.12 הוגשה לבג"ץ עתירה למתן צו על-תנאי (בג"ץ 13\919 מועצה אזורית מטה יהודה נ' הכנסת) בשם העותרים: מועצה אזורית "מטה יהודה" וראש המועצה, מר משה דדון (להלן: "העותרים") אשר יוצגו ע"י עו"ד איל ד. מאמו, עו"ד איל ת. שרון ועו"ד ורד כהן, כנגד ממ"י; מרכז המועצות האזוריות בישראל; הכנסת ושר התעשייה, המסחר והתעסוקה (להלן: "המשיבים").

מהות העתירה- מחיקת ההבחנה השרירותית "בגליל או בנגב" מפקודת האגודות השיתופיות.

לטענת העותרים, בניגוד לימים עברו בהם פיתוח היישוב והרחבתו נערכו, כמו בכל הארץ, בהתאם לאופי ההתאגדות השיתופית אשר הקימה את אותו ישוב, ובשים לב לאורח החיים והקשר האישי שבין חבריו, כיום ישנה הבחנה בין ישובים הממוקמים בנגב ובגליל ובין שאר הישובים בארץ שאינם בנגב או בגליל (ביניהם גם יישובי מטה יהודה).

אלו הם חלק מטעמי העתירה, אשר פורטו בה:

א. במהותן, זכות ההתאגדות ופקודת האגודות השיתופיות מנותקות מכל קשר גיאוגרפי – הדרישה למיקום הישובים בגליל ובנגב כתנאי להכרה ב"יישוב קהילתי", זרה לפקודת האגודות השיתופיות, ובפועל מפלה ופוגעת בחופש התאגדותם של אגודות שיתופיות אשר הקימו ישובים קהילתיים שאינם בנגב ובגליל.

ב. לא הונח שום נימוק להבדלת היישובים הקהילתיים שבגליל ובנגב מיתר היישובים הקהילתיים בארץ- הפעלת סמכות כבדת משקל, כחקיקה ראשית, מצריכה בראש ובראשונה קיומה של תשתית עובדתית המבססת את שיקול הדעת בהתוויית החוק. החוק אינו מתווה אמות מידה אחידות, שוויוניות וראויות.

ג. החוק פוגע בזכויות חוקתיות, תוך אבחנה מפלה ואינו עומד בפסקת ההגבלה ובמבחן המידתיות.

לטענת העותרים, בעקבות החוק החדש הוקפאה דה-פקטו פעילות פיתוח והרחבה נחוצה ביישובים השיתופיים שבמטה יהודה, שכן, ביצוען משמעו פגיעה קיצונית באותן אגודות שיתופיות, ואיבוד זהותן עד כדי סכנה לסיווגן מחדש (שלא בהתאם לאופן התאגדותן במקור) על ידי רשם האגודות השיתופיות.

מרכז המועצות האזוריות (להלן: "המרכז"), שהינו אחד המשיבים לעתירה, מצדד בתשובתו בעמדת העותרים, כי "אכן, קיימת הצדקה להחלת ההסדר המפורט בתיקון לפקודה על יישובים בכל חלקי הארץ, אך (בניגוד לעותרים) אינו חולק על כך שהצדקה זו מתקיימת ביתר שאת והינה מוצדקת יותר ומובהקת יותר בכל הנוגע ליישובים המצויים באזורי הגליל והנגב" (הדגשה במקור).

בניגוד לטענת העותרים, טוען המרכז, כי אכן קיים קשר בין ההגנה לה זכאיות אגודות שיתופיות המבקשות לשמר את צביון הישובים הקהילתיים שהוקמו על ידן, לבין מיקומם הגיאוגרפי של אותם יישובים. קשר זה נובע, בין היתר, מאותם קשיים, הנובעים מריחוק יישובים אלו ממוקדי תעסוקה, שירותים, תחבורה, חינוך וכו' המחייבים מציאת חלופה להתמודדות עם קשיים אלה. לכן, לטענתו, בנסיבות אלה, עולה לאין שעור ערך חשיבותה של קהילה, כמבנה חברתי המעניק חלופה.

טענתה העיקרית של הכנסת, שגם היא משיבה לעתירה, הינה כי הטוען כנגד חוקיות חוק להראות כי הוראת החוק הנתקף פוגעת בזכות אדם הקבועה בחוק יסוד. לטענתה, הסעיף הנתקף בעתירה כלל אינו פוגע בזכות חוקתית כלשהי, אלא תוקף החלטה מנהלית גרידא.

בנוסף, פורטת הכנסת בתשובתה את הליכי הדיונים שהובילו לקביעת התיקון, המצביעים כי ההבחנה אינה שרירותית, הינה רלוונטית ביותר לתכליתו של החוק ומבוססת על שוני רלוונטי בין היישובים השונים, ולכן אינה פוגעת בשוויון. ויוער, לטענת הכנסת, גם אם קיימת פגיעה בשוויון, הרי שפגיעה זו אינה מגעת כדי פגיעה בשוויון החוקתי, קרי: אינה פוגעת בכבוד האדם.

בג"ץ באר טוביה

עתירה נוספת, באותה סוגיה, הוגשה לאחרונה ע"י אגודת מושב באר טוביה לביהמ"ש העליון (בג"ץ 13\1438 באר טוביה - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' מועצת מקרקעי ישראל) באמצעות עו"ד ציון משה. בהבחנה מהסעד המבוקש בעתירת המועצה האזורית "מטה יהודה", שעיקרו ביטול התיבה "בנגב ובגליל" בהוראות החוק החדש, בעתירה זו טענה האגודה לביטול החלטות מועצת מקרקעי ישראל מס' 1271 (אשר ביטלה את קודמותיה- החלטות המועצה מס' 1253 ו- 1195) והחלטות הנהלת ממ"י מס' 3212 ו- 3252, שפורסמו בעקבות החוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8).

אלו הם חלק מטעמי העתירה, אשר פורטו בה:

א. ההחלטות נשוא העתירה גורמות, למעשה, להפקעת ההרחבות במרכז הארץ באמצעות שימוש נמהר ושגוי של הסדר שלילי מלשון תיקון 8 לפקודת האגודות השיתופיות.

ב. ההחלטות נשוא העתירה מבטלות את זכות הישוב החקלאי, להפנות מועמדים מטעמו במגרשי ההרחבה, כתוצאה מביטול ועדת קבלה, בפטור ממכרז, בניגוד לתקנה 25(1) לתקנות חובת מכרזים, התשנ"ג- 1993 וכפי שבא לידי ביטוי בכל החלטות המועצה עד כה (כולל החלטה 1253 שפורסמה בינואר 2012- לאחר התיקון לחוק).

ג. ההחלטות מהוות למעשה הפקעת זכויות האגודה וחבריה בפרויקט הרחבה תוך פגיעה בזכויות קניין, באינטרס ההסתמכות ובאינטרס הציפייה, המעוגנים בדיני ההגינות, ההשתק, הסבירות והמידתיות ואינן מבחינות בנסיבות הייחודיות של כל אגודה ואגודה.

ד. הוראות המעבר אשר מצאו ביטוין בהחלטות נשוא העתירה, כשלעצמן נגועות בפגמים שכן אינן צופות פני עתיד ומתייחסות למעשה לקיומם של תנאים שבוצעו בעבר, קודם לפרסום הוראות המעבר: קיום הליכים בוועדות קבלה ותשלום הוצאות פיתוח עד למועד מסוים.

למרות הסעדים השונים אשר פורטו בשתי העתירות לעיל, מטרתן דומה- ביטול השלכות חוק תיקון מס' 8 לפקודת האגודות השיתופיות על זכותן של אגודות שיתופיות לקיים ועדות קבלה למועמדים. פסיקת בג"ץ בנושא תהיה חשובה ותשליך באופן ישיר על המשך קיומן של וועדות הקבלה בכל אותם יישובים שאינם עונים על הגדרת החוק ולכן גם על אופיים הקהילתי של אותם יישובים, אשר בעקבות התיקון נדרשים לשווק את מגרשיהם במכרז פומבי.

שיווק מגרשים ללא מכרז וללא ועדת קבלה סעיף 5.3 להחלטה 1271 של מועצת מקרקעי ישראל

סעיף 5.3 להחלטת המועצה מס' 1271 שנכנסה לתוקף ביום 26.12.2012 קובע:

"על אף האמור בסעיפים 5.1 ו-5.2, המינהל יבחן מקרים בהם תותר הקצאת מגרשי מגורים בפטור ממכרז, על פי המלצת האגודה , ללא קיום ועדת קבלה תוך התייחסות לתיקון מס' 8 לפקודת האגודות השיתופיות. המינהל יביא מקרים אלה לאישור ועדת המשנה של המועצה."

עד כה לא הובאו מקרים לאישור ועדת המשנה של המועצה ולא ידוע לנו מהם הקריטריונים שנקבעו למקרים אלו.

להרחבה בנושא זה ראו חוזרינו: מס' 97/2008 - זכותו של ישוב חקלאי לפטור ממכרז על כל מגרשי ההרחבה, מס' 60/2012 - מכרז לשיווק מגרשי הרחבה של ישובים חקלאיים שאינם בנגב או בגליל, מס' 67/2012 - פטור ממכרז בהרחבות ישובי הנגב והגליל – תיקון החלטה 1253 (1180), מס' 78/2012 - הוראות מעבר לוועדות קבלה עפ"י החלטה 1195, מס' 87/2012 - מכרז מקדים לשיווק מגרשי ההרחבה – הבהרות, מס' 2012/110 - מגרשי הרחבה למגורים בישובים חקלאיים – עדכון, מס' 2012/133 – עדכון כללי הרחבה למגורים בישובים חקלאיים – החלטה 1271.