גרסת הדפסה
קיבוצים מספר: 046-2015

השבת כספים ששולמו לסוכנות היהודית כתנאי לביצוע עסקה עם ממ"י

בפס"ד שניתן לאחרונה, בבית משפט המחוזי בתל אביב יפו, (ת"א 2121-04 ), מפי כבוד השופט אבי זמיר. התקבלה תביעתה, באופן חלקי של "חברת מצפה בית שמש בע"מ" (להלן: "התובעת"), כנגד מינהל מקרקעי ישראל (להלן "ממ"י" ) והסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: "הסוכנות"), לעניין, התנהלותה של הסוכנות כגוף דו מהותי בהתניית דרישות שאינן סבירות מהתובעת, תוך ניצול כוחה ומעמדה לרעה, בעניין הסכם התקשורת בין התובעת לבין מושב זנוח לרכישה של מקרקעין במושב.

רקע:

התובעת הינה חברה קבלנית, ששימשה במועדים הרלוונטיים לתביעה כיזם פרויקט לבניה.

התובעת התקשרה עם מושב זנוח- מושב עובדים של פועלי אגודת ישראל להתיישבות חקלאית בע"מ, (להלן" מושב זנוח"), בהסכם לרכישת מקרקעין לבניה, בדומה לעסקאות לשינוי יעוד אחרות שנערכו במהלך שנות ה-90.

התובעת טוענת כי היא נקלעה כ"בת ערובה" לסכסוך בין ממ"י לבין הסוכנות, בעניין דרישת הסוכנות לקבלת פיצוי במקרה של שינוי ייעוד, בגין וויתורה על זכויותיה הנטענות בקרקע ששונה ייעודה.

לטענת התובעת, בעקבות הסכסוך, התעכב הקמת פרויקט מגורים בשטח של מושב זנוח לתקופה של כשלוש שנים ונגרמו לה הפסדים אדירים של עשרות מיליוני שקלים.

כמו כן, טוענת התובעת, כי היא זכאית לפיצוי כספי, בגין התנהלותם הרשלנית של ממ"י ובעיקר של הסוכנות, שהעבירה אותה לדבריה במשך תקופת העיכוב מסכת תלאות בדרכה לקבל את חוזי הפיתוח שהובטחו מרמ"י.

בנוסף, דורשת התובעת השבה מממ"י, בגין תשלום דמי חכירה מהוונים והיטל השבחה שלטענתה שולמו ביתר, וכן השבה מהסוכנות בגין תשלומים ששילמה שלא כדין, זאת לאחר שהסוכנות דרשה מהתובעת פיצוי כספי וחתימה על כתבי וויתור ושיפוי גורפים לזכותה.

לטענת התובעת, ההשבה מהסוכנות נדרשת לאור פגמים בכריתת מסמכים עליהם חתמה.

 

החלטת בית משפט המחוזי

תחילה, בית המשפט דחה את טענת התובעת כי חלו פגמים בכריתת כתבי השיפוי והוויתור המבטלים אותם למפרע.

עוד קבע בית המשפט כי יש ממש בטענת התובעת, שהייתה מצויה בלחץ כלכלי, ברצונה לקדם את הפרויקט, וכאשר הבינה בשלב מסוים כי ככל שלא תיענה לדרישותיה של הסוכנות, משמעות הדבר שהפרויקט יתעכב זמן רב ללא התקדמות.

אולם , לא מדובר עפ"י פסיקת בית המשפט במקרה של כפייה ועושק שכן התובעת החליטה לאחר התלבטויות של מספר חודשים והתייעצות עם עורכי דינה, שלא לגשת לערכאות משפטיות אלא לבחור בחלופת ההיענות לדרישת הסוכנות, תשלום הסכומים וחתימה על כתבי הוויתור.

למרות האמור, בית המשפט קבע כי הסוכנות ניצלה את כוחה ואת הלחץ בו הייתה מצויה התובעת באופן בלתי סביר, וכתוצאה מכך כתבי הוויתור והשיפוי אינם בתוקף והינם בטלים.

משכך, הרי שיש להחיל על הסוכנות את חובת ההשבה מכוח חוק עשיית עושר שלא במשפט.

להלן פירוט להחלטה בעניין ההשבה בסעיף 44 לפס"ד:

"44. הגעתי אפוא למסקנות הבאות:
התביעה כנגד המנהל נדחית.
התביעה כנגד הסוכנות מתקבלת בחלקה במובן זה שאני קובע כי כתבי הוויתור והשיפוי בטלים, ועל הסוכנות להשיב לתובעת את ששילמה לה בגין שתי חטיבות הקרקע. יתרת התביעה – נדחית.
ההודעות כנגד הצדדים השלישיים – נדחות.

הסכומים שאותם על הסוכנות להשיב לתובעת הם אלו:
(א) תשלום שבוצע ביום 3.5.00 בסך של 4,103,122 ש"ח (בגין חטיבת הקרקע הראשונה);
(ב) תשלום בסך של 438,161 ש"ח ששולם ביום 17.10.00 (בגין חטיבת הקרקע השנייה);
(ג) סך של 4,103,122 ש"ח אשר חולט ביום 15.6.05 (בגין חטיבת הקרקע הראשונה);
(ד) סך של 642,318 ש"ח אשר חולט ביום 14.12.05 (בגין חטיבת הקרקע השנייה).

כל סכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומו או חילוטו כאמור ועד ליום השבתו."

באשר לטענת התובעת כנגד ממ"י באשר להשבת דמי חכירה מהוונים, מחליט בית המשפט לדחות את טענת התובעת ולקבל את גישת ממ"י.

לפרטים נוספים ולהבהרות ניתן לפנות למשרדנו בת"א.