להלן, בתמצית, עיקרי השינויים בהצעה:
• סיווג אזורי עדיפות למיזמים למטרת תעסוקה, שונה ונקבע סיווג אחיד עפ"י אזור העדיפות למגורים.

ההצעה מקעקעת את החלטת הממשלה לעודד מיזמי תיירות ברחבי המדינה.

• הגדרת תעסוקה הורחבה ל "תעשייה, תעשייה עתירת ידע, מלאכה, אחסנה, תחנת דלק, משרדים, מסחר, תיירות, מלונאות או לשימוש כלכלי אחר, למעט תוכנית למטרת משק חקלאי ולמטרת מגורים."

למרות זאת, סעיף 2.3.1 מתייחס לרשימה מצומצמת יותר ולא שונה בהתאם להגדרה.

• בוטלה הגדרת "מרחב תפר "התקפה כ- 15 שנים ורלוונטית עבור למעלה מ- 50 יישובים שיתופיים. ליישובים הכלולים במרחב תפר מוקטן השטח המירבי למטרת תעסוקה מ- 80 דונם נטו ל- 60 דונם נטו ובמקביל מוגדלים דמי השימוש השנתיים מ- 3% ל- 5%.

יש לציין שלא נקבעו כל הוראות מעבר לשינוי דרמטי זה.

להלן דברי ההסבר שצורפו להצעת ההחלטה שהוגשה לחברי מועצת מקרקעי ישראל:

"1. במסגרת הכנת התשתית למעבר החלטת המועצה לקודקס נקבעו הכללים האחודים לעסקאות תעסוקה במשבצת יישובים חקלאיים ועלה הצורך לדייק את החלטת המועצה בעניין. וכן נערכו תיקונים נוספים כמפורט להלן.

2. הסכם המשבצת קובע כי קרקע ששינתה ייעודה תושב לרשות תמורת פיצוי. החלטה זו בדבר החכרת קרקע למטרות תעסוקה ביישובים חקלאיים מאפשרת לרשות, תחת פדיון הקרקע בתשלום פיצוי ושיווקה, לאשר עסקה בפטור ממכרז ליישוב בתנאים הקבועים בהחלטה. יחד עם זאת, בד בבד עם החלטה זו, ממשיכים לחול תנאי ההסכם ונערכות גם עסקאות לפדיון קרקע בכפוף לתשלום פיצוי.

החל מהחלטת מועצה מספר 1426, ניתן תמריץ נוסף בפדיון קרקע לתעסוקה של זכות לרכישת מגרשים בפטור ממכרז בתנאים הקבועים בהחלטה. התיקון המוצע בסעיף 2.2.3 מבהיר את המדיניות הנוהגת הן ביחס לתחולת ההסכם ואפשרות פדיון הקרקע והן ביחס להיות הזכות לרכישת מגרשים במסגרת החלטות הפדיון מקבילה להחלטה זו ואינה באה במניין השטחים בהתאם להחלטה זו.

בסעיף 2.2.1 מוצע להבהיר את המדיניות הנוהגת לפיה במניין השטח המרבי לעניין החלטה זו נמנות עסקות בהתאם להחלטת מועצה מספר 717 ובהתאם להחלטות מאוחרות יותר, ובכלל זה הן החלטות שבאו במקום החלטת מועצה מספר 717 והן החלטות תעסוקה אחרות כדוגמת החלטות בדבר מתקנים סולאריים, מאגרים, מתקני תשתית לאומית.

3. החלטת מועצה מספר 1455 תיקנה את החלטת מועצה מספר 1226 בקובעה כי המושג "מרחב התפר" יושמט מההחלטה. החלטה זו התקבלה, כמפורט בדברי ההסבר להחלטת מועצה מספר 1455, בהמשך להחלטת ממשלה מספר 1060 מיום 13.12.2009 אשר הגדירה מחדש יישובי עדיפות לאומית והשמיטה את המושג "קו/מרחב תפר" כאזור עדיפות, ובהמשך להחלטות המועצה בדבר אזורי עדיפות, לרבות החלטת מוצעה מספר 1273 אשר התקבלה על בסיס החלטת ממשלה מספר 1060. יצוין כי גם החלטת המועצה התקפה באשר לאזורי עדיפות, החלטת מועצה מספר 1537 המבוססת על החלטת ממשלה מספר 667 אינה מגדירה "קו/מרחב תפר". בשל טעות סופר לא הושמטו כל האזכורים של מונח זה מההחלטה. כן הוסרה התייחסות פרטנית לאזור רמת הגולן מאחר והגדרת "אזור קו עימות" בחוק יסודות התקציב כוללת את רמת הגולן.

4. התיקון בסעיף 2.1 וסעיף 2.1.4 מבהיר כי החלטה זו קובעת את מדיניות הקצאת הקרקע לתעסוקה ולפיכך מכסת הקרקע הקבועה בה עניינה מכסה לצורך עסקות תעסוקה. בשל מחיקת ההתייחסות לתכנון בסעיף 2.1 במסגרת מכסת הקרקע האפשרית הוכנסה התייחסות לתכנון בסעיף 2.1.4.

5. במסגרת תיקון סעיף 2.1.3 וסעיף 3.2, הובהר כי מכסת השטח לתעסוקה נקבעת בהתאם לאזור העדיפות למגורים כאשר שיעורי התשלום קבועים בהחלטת מועצה בדבר אזורי עדיפות לאומית, כיום החלטת מועצה מספר 1537.

6. סעיף 3.1 תוקן כך שאין בו קביעה כי הסכם פיתוח יהיה ל- 3 שנים אלא בהתאם למדיניות הרשות ונוהליה. תקופת הפיתוח קבועה היום בהחלטת מועצה מספר 1513 והמדיניות הקבועה שם נכונה גם לעסקות מכח החלטה זו. באופן זה תקופת הפיתוח תהיה בהתאם לנהוג ברשות מעת לעת.

7. בהגדרת בעל שליטה בתאגיד, בטעות סופר הושמטה הסיפא להגדרה והאמור מובא לתיקון כאן, תיקוני נוסח נוספים הוכנסו גם בסעיף 3.3, בסעיף 3.7, בסעיף 2.3.4 ובסעיף 5.1.

8. סעיף 2.4 הנוכחי יבוטל בהיותו לא רלוונטי עוד. מדובר בסעיף שנקבע כהוראת מעבר להחלטת מועצה מספר 949 בשנת 2003.

9. סעיף 2.4 המוצע מבקש לעודד שימור מבנים שהוכרו כאתרים לשימור בישובים הכפריים. בהתיישבות קיימים מבנים הנושאים ערכים היסטוריים, לאומיים, אדריכליים וארכיאולוגים שנמצאו ראויים לשימור בשל כך. שימוש תעסוקתי במבנה מאפשר את שימורו. בכדי לעודד את שימור המבנים מוצע לעודד את ביצוע התעסוקה הלא חקלאית במבנים אלה כך שהתעסוקה במבנים אלה תספר למניין השטח המרבי בהיקף של 10% משטח העסקה בלבד. מאחר וישנם יישובים שמיצו את שטחי התעסוקה המרביים אך הוכרו אצלם מבנים לשימור, מוצע לאפשר סמכות לוועדת המשנה לאשר חריגה ממכסת השטח המרבי לתעסוקה ככל שמבוקשת עסקה במבנה לשימור."

הערות התנועות ההתיישבותיות שהוגשו לחברי מועצת מקרקעי ישראל

להלן הערות התנועות התיישבותיות, הקיבוץ הדתי, תנועת העובד הציוני, התנועה הקיבוצית, משקי חרות בית"ר, איגוד המושבים, עמותת אדמתי, והאיחוד החקלאי, כפי שהוגשו ע"י עו"ד דודו קוכמן מזכ"ל כפרי האיחוד החקלאי לחברי מועצת מקרקעי ישראל לפני הישיבה:

"סעיף 2.1.1.2- בוטלה הגדרת "מרחב התפר" המתייחסת לעשרות קיבוצים, מושבים וכפרים שיתופיים.

הקטנת השטח המירבי מ -80 ל-60 דונם ללא כל מתן הוראות מעבר אינו סביר ופוגע בהסתמכות החוכרים אשר החלו בהליכי תכנון ובהתקשרויות על בסיס ההחלטות הקודמות.

לא ניתן לבטל עידוד זה הקיים למעלה מ-15 שנים כלאחר יד ללא דיון יסודי במועצת מקרקעי ישראל ולא כל שכן ללא הוראות לתקופת מעבר סבירה.

זה אינו סביר שהחלטות בנושאי מקרקעין ישונו חדשות לבקרים בעוד בעלי הזכויות תלויים ברגולציה בתהליכי קבלת ההחלטות שלעיתים נמשכים שנים.

לפיכך יש להשאיר ההתייחסות למרחב התפר בסעיפים 2.1.1.2 ו- 3.7.2.

לעניין סעיף 2.1.3 המוצע- אנו דורשים לבטל סעיף זה. אזורי עדיפות נקבעו בהחלטת 1537 "מדיניות אחידה למתן הנחות בקרקע חקלאית", ויש להשאירם כך. למעשה הסעיף המוצע מקעקע את החלטת הממשלה לעודד מיזמי תיירות ברחבי המדינה.

סעיף 2.3.1- יש להרחיבו ולהתאימו בהתאם להגדרת "תעסוקה" בסעיף ההגדרות בהחלטה.

סעיף 2.4- יש להשאיר את סעיף 2.4 המופיע בהחלטה 1455: "ישוב חקלאי העושה שימוש לתעסוקה בשטח שגודלו עולה על השטח המרבי ללא שקיבל את אישור הרשות לשימוש זה, והשימוש בשטח החל לפני מועד אישורה כדין של החלטת מועצה 949, רשאי לפנות לוועדת המשנה של מועצת מקרקעי ישראל, בבקשה להסדיר את השימוש. ועדת המשנה תחליט, בכפוף לכללים שיקבעו על ידה, באם יורשה הישוב להסדיר השימוש האמור".

סעיף 2.4 - אין לנו התנגדות להוספת סעיף זה.

סעיף 3.4 – יש לקבוע כי במקום ששולם היטל השבחה בהתאם להוראות התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, דמי ההיוון יופחתו ל-46%.

סעיף 3.7- אין לחייב תשלום מהוון. בכל מקרה יש לקבוע כי במידה והועדה המקומית תדרוש היטל השבחה על השימוש החורג (שימוש זמני) כי אז רשות מקרקעי ישראל תגבה דמי שימוש מופחתים. בהתאם, תימחק הסיפא בסעיף 3.7 לפיה: "היטל השבחה בגין השימוש החורג, אם יידרש כזה, לא יחול על הרשות".

סעיף 3.7.2- העלאת דמי השימוש מ- 3% ל- 5% ללא מתן הוראות מעבר לא סביר ויפגע בבעלי זכויות שהסתמכו על החלטות קודמות. (ראו הערותינו בסעיף 2.1.1.2)

סעיף 4.2- סעיף זה הופך את האגודה לשבויה בידי הרגולטור ופעמים רבות ההסדרה אינה תלויה באגודה אלא בקצב העבודה של נציגי הרשות. ולכן מוצע כי כאשר נקבע מתווה הסדרה מוסכם לא תעכב הרשות את מיזם התעסוקה."

לפרטים נוספים ולהבהרות ניתן לפנות למר אריאל וייל במשרדנו בעפולה.