זאת לאחר שנקבע כי מינוי הבן ממשיך לא השתכלל ברמ"י, וכי הוכח כי המשק אינו פועל "כמשק חקלאי", והוא שימש את הצדדים במשך שנים רבות כמקור הכנסה מניב.
טענות התובע:
התובע והנתבע הם אחים, כאשר האם המנוחה רשומה כבעלת זכויות המשק במושב צפריה.
התובע הגיש תביעה באמצעות עו"ד יוסף ג'רסי, במסגרתה טען כי מינויו של אחיו כבן ממשיך אינו תקף, זאת לאחר שהמינוי לא נחתם ע"י שני ההורים המנוחים, כנדרש.
עוד טען, כי הנתבע לא מונה, או אושר "כבן ממשיך" ובקשתו להעברת הזכויות במשק על שמו סורבה ע"י רמ"י.
בעניין השאלה, "מי היורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק", טען התובע כי מכוח סעיף 114 לחוק הירושה, אין יתרון לאף אחד מן הצדדים שכן, המשק מזה שנים רבות אינו פועל כמשק חקלאי, עד שנת 2010 הייתה קיימת חברה בבעלות האחים אשר גבתה כספי שכירות מהמחסנים אשר היו קיימים בנחלה וכי המשכורת החודשית הייתה מתחלקת בין שני האחים והצדדים היו שותפים הן לחובות והן לזכויות של הנחלה.
להלן, סעיף 114 לחוק הירושה תשכ"ה 1965:
"(א) משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר קיומה כמשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית - יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון.
(ב) באין הסכמה בין היורשים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק החקלאי, מה הם הנכסים המהווים את המשק החקלאי, מהו שווי המשק לצורך החישוב בין היורשים ובדבר צורת הפיצוי ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו - יחליט בית המשפט לפי הנסיבות.
(ג) היו שני יורשים או יותר, ובהם בן-זוגו של המוריש, מוכנים ומסוגלים לקיים את המשק החקלאי - בן-זוגו של המוריש עדיף על יורשים אחרים.
(ד) היה יורש עובד במשק החקלאי בחיי המוריש או שהשקיע בו מהונו ולא קיבל תמורה כפי שאדם אחר היה מקבלה, יובא זאת בחשבון בקביעת הפיצוי האמור."
טענות הנתבע:
הנתבע טוען כי התובע מונה ע"י האב כבן ממשיך, אולם התובע ויתר על מינוי זה.
לפיכך, בשנת 1979 מונה הנתבע כבן ממשיך, מינוי שאושר ע"י מושב צפריה וע"י הסוכנות היהודית, ומאז ועד היום מתגורר הנתבע בבית הסמוך למשק של ההורים.
עוד טען הנתבע כי העברת הזכויות בוצעה כדין על פי הנהלים באותו מועד ורק נשאר רישומו הפורמאלי של הבן הממשיך ברמ"י וכי התביעה היא חסרת עילה, שכן היא מתבססת על סעיף 114 לחוק הירושה, סעיף אשר אינו חל במקרה דנן בו הנחלה אינה חלק מן העיזבון ומונה בן ממשיך בהתאם להוראות הסכם המשבצת הרלוונטי אשר היה בתוקף במועד פטירתה של האם.
פסיקת בית המשפט
בית המשפט קיבל את טענות התובע, קבע כי לא ניתנה התחייבות להעברת הזכויות בנחלה, ועל פי המסמכים שהוגשו לא הוכח בפני בית המשפט, שהנתבע הוא זה שזכאי להיות בן ממשיך.
"העברת הזכויות בפועל על שם הבן ממשיך ובני/בת זוג תיעשה רק לאחר שתהיה פניה בכתב מצידו בבוא העת, ופניה נוספת של הסוכנות היהודית למינהל בכתב לאחר פטירת המתיישבים ברי הרישות, בצרוף הודעת פטירה".
כאמור, על פי סעיף 20 לחוזה המשבצת "באין בן ממשיך כאמור יועברו כל הזכויות בנחלה בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה תשכ"ה-1965".
לפיכך, הנתבע יוכר כ"בן ממשיך" ויהיה רשאי לפעול להעברת המשק על שמו, אך זאת רק בתנאי שיפצה קודם לכן את התובע בשיעור מחצית משווי הריאלי של המשק (למעט יחידת המגורים שהוקצתה בעבר לנתבע למגוריו).
ביהמ"ש קצב לנתבע פרק זמן של 6 חודשים מקבלת שומה של שווי המשק לפיצוי הנתבע, וקבע כי אם בתום פרק זמן זה הנתבע לא יפצה את אחיו – תפקע זכותו להירשם כבעל המשק, וזכות זו תועבר לתובע אשר יהיה זכאי הוא להעביר את המשק על שמו כפוף לפיצוי אחיו בגין חלקו במשק.
לפרטים נוספים ולהבהרות ניתן לפנות למשרדנו בתל אביב.